על שיבולת האהבה

עַל שִׁבֹּלֶת הָאַהֲבָה

נסים  פרנקו

בְּרֹאשׁ מְסוּחְרָר מֵאֶמֶשׁ, חוֹזֵר

אֶל הַמַּגָּעִים שֶׁעָטְפוּ אוֹתוֹ בָּעֶרְגָּה

מְשַׁוַּעַת, לְהַוּוֹת אִחוּד וּלְהִתְהַוּוֹת כָּךְ

עַד כְּדֵי הַמְחָשַׁת כַּוָּנַת הַבּוֹרֵא, וְלַחוּשׁ

שֶׁאָנוּ יְצִירָיו.

כֹּה נִפְלָאָה הָיְתָה, מוּחָשִׁית וְעוֹטֶפֶת, מָה הִתְהַוָּה הוּא

לְהַנְצִיחַ אֶת הָרֶגַע הַמְּרַתֵּק, אֶת הַהֲוָּיָּה הָעִילָּאִית

כָּל כָּךְ עֲדִינָה, רַכָּה מִנֵּזֶר הַפֶּרַח, נִיחוֹחָהּ גַּם

לֵיחָה חָדְרוּ לְעוֹרְקָיו וְשָׁטְפוּ בְּנַחְשׁוֹל עַז אֶת

יֵשׁוּתוֹ, תְּחוּשָׁה דּוֹמָה לֹא הָיְתָה לוֹ מִיָּמָיו

בְּרֶגַע שֶׁל סִיעוּר לָחֲשָׁה בְּאָזְנוֹ "אֵלֵךְ וְאָשׁוּב".

קוֹלָהּ הִרְעִיד, וְדִמְעָה זָחֲלָה מֵעֵינָהּ עַל לֶחְיוֹ לֹא

חָפֵץ הָיָה לְהַבִּיט בְּעֵינֶיהָ, לֹא יָכוֹל הָיָה

לַעֲמוֹד בִּפְנֵי מַבָּטָהּ הַכָּאוּב, לֹא עָבַר זְמַן רָב מֵאָז

נָטְשָׁה אֶת בֵּיתָהּ הַחֲרֵדִי, וְלִבָּהּ הָלַךְ אַחֲרָיו.

טָעֲמָה הִיא אַהֲבַת בְּשָׂרִים בַּפַעַם הָרִאשׁוֹנָה בְּחַיֶּיהָ

קָשָׁה הָיְתָה לָהּ הַבְּלִיעָה, עֵקֶב הַחֶנֶק הַצּוֹרֵב שֶׁחָשָׁה

בִּגְרוֹנָהּ הַיָּבֵשׁ, "אֵלֵךְ, וּמָחָר אָשׁוּב" פָּלְטָה שֵׁנִית, הוּא

לֹא יָדַע אֶת נַפְשׁוֹ מֵעָצְמַת הָאַהֲבָה שֶׁאָסְרָה אוֹתוֹ

וְחָנְקָה אֶת מִילּוֹתָיו, עֵת הֵשִׁיב לָהּ, "אֲנִי מֵבִין".

לְמָחֳרָת הַיּוֹם לֹא הִגִּיעָה.

הָלַךְ אֶל עֵבֶר בֵּיתָהּ הַצָּנוּעַ שֶׁהָיָה בִּקְצֵה פָּרְבַר חֲרֵדִי

וְהִבְחִין בַּמּוֹדָעָה שֶׁהָיְתָה עַל הַקִּיר. שָׁעוֹת עָמַד שֵׁם הָמוּם

וּמִשְׁתָּאֶה, וְסִימָן שְׁאֵלָה תַבוּעַ עַל פָּנָיו הַכְּאוּבִים.