גם כך, חם כאן
נורא. ועומס החום שמטיל את כובדו וצלו עלינו אינו מקל בכלל על המצב. איזה מצב ?
אז חם, מאוד חם. חם פה מאוד.
בחוץ אני
מתכוון, לאאא! לא פה. אל דאגה, אני יושב במזגן וחושב על הכבשה שתשוב עוד מעט ממסע
ה"גיבורה". תיכף אסביר על העניין לצורך האשכנזיות... נו, בעניין הנושא
שבכותרת.
הרי כל אחד
בעולם עושה את "מסע הגיבור", סוג של מסע שעושים בדרך כלל לבד, ללא בן
הזוג או בת הזוג, שחופרים לך במוח או האוכלים לך את הראש, הוא אתה בעצמך. זה נעשה בדרך
של מחשבות, כשהולכים במסלול או דרך מסוימים לבד, במזרח אסיה או בדרום אמריקה או
כאלה שעושים את מסע הגיבור בשוויץ או וינה או סתם כך, אירופה המערבית.
הגיבור במסע, נלחם
בדרקונים של נשמתו, בחרדות של מחשבותיו, בפחדים שעברו אליו מהוריו ואחר כך גם,
עולה בעליות של מצב רוחו הירוד או יותר גרוע, מתדרדר מהן לתהום. בקיצור, מסע של
אדם עם ראי צמוד מלפנים מציג לו את עצמו.
בדרך כלל,
הגיבור או הגיבורה אמורים לשוב כמנצחים. ובתרבות שלנו הישראלים, אנו תמיד גיבורים.
תמיד מנצחים, אין נפילות, אלא בקטנה. נפילות של גמדים קטנים, של שברי אירועים
שמוכנים להודות שלא הכל היה מושלם. אה, אבל זה מתוך פחד, יראה, כבוד, וחרדה מפני
עינו הטובה של המזל הרע. זו המכונה בפינו, 'עין הרע'.
"מֶהההה"
.
טוב, לא אלאה
אתכם מדי, כי ברקע נשמע קולה של הכבשה, וצלצולי הפעמונים המעודנים יותר, המוצמדים
לצווארה השמיעו נגינתם ברקע "גלינג, גלינג, גלינג".
"הקשבתם ?
אה, הנה שוב :גְלינג, גלינג, גלינג"
משב רוח חם
ומהביל עלה כשנכנסה כרוח סערה שואגת : "מֶה, מֶהה, מֶההה, מֶהההה!!!"
זהו, הלך עלי
היום הזה, ואחר הצהרים יזכר לדראון עולם.
"מה קרה
?" שאלתי בצפייה בהטעמה ספרדית על מבטא טורקי.
"זהו, עף
להם כולם השכל..."
"רגע, שבי
תרגעי..." ניסיתי להרגיעה ללא הצלחה יתירה.
"זה לא
משנה מי, ולא משנה מה, ולא משנה באיזה הקשר, אנשים אוהבים להכניס את השנאה שלהם
בכוח, בלי שום קשר לדברים רק כדי לפרוק את העומס הרגשי שלהם, שבכלל, יושב על משהו
אחר, ולא משנה אם אלו פולנים, טורקים, גרמנים, מרוקאים, רומנים, בוכרים או רוסים,
ולא משנה מי הם."
שתקתי, ממתין
בסבלנות של נזיר טיבטי. מורגל לצפות לבאות, שהרי העיקר לא נאמר.
"טררראחחח
מכניסים מתחת לחגורה, העיקר שיש להם אמירה ששלפו, העיקר שהכניסו ויודעים שהם
דעתנים".
"מי יותר
?" ניסיתי להתחכם.
"מה !?!
מי יותר אתה שואל !?! הרי רק השאלה שלך מציגה אותך בעינַי כמו כולם !!!"
"טוב, מה
אני שונה?" התממתי.
"עשה לי
טוב ותשתוק, אני לא במצב רוח לעשות Sap על הגלים שלך בחום הזה" אמרה בחוסר סבלנות.
דממה בסלון, רק
הנשימות שלה, מפירות את מרחב השקט הרגעי שנפתח כמו בועה, לחצוץ בינינו לבין עצמנו,
מרעידות את קירותיו.
"אמרו לי
שאני צריכה להתגייר" אמרה מקמטת את גביניה עיניה רושפות אש לוהטת.
"מה
להתגייר ? עף לך ? עף להם ?"
"נראה לְךָ
? שלי יעוף משהו ?" צרחה עלי קולה ניחר מסדרה של השתעלויות משל
צרידות וגירוי בלוע.
דממנו מספר
דקות עד שנרגע שיעולה.
"על מה
דיברתם ? גיור כהלכה ? רבנות או רבנים אוספי צדקה? " ניסיתי להבין ולכוון אל
דעתה.
"איזה
גיור בראש שלך ? עלי!!! אני בשבילם אשכנזייה ! מבשרי כל המוסלמים והיהודים עושים
צלעות טלה, וכבש בטאג'ין, ושאוורמה טורקית וקבאב, ואני בשבילם אשכנזיה. למה ? בגלל
שאני אוכלת חציר צרפתי ? או בגלל שעורי לבן ? או בגלל שעיזים הם מהמשפחה המורחבת
שלי ועושים מאיתנו גבינות ?"
אמרה והמשיכה כעוסה
ורושפת: "סתאאאם דיברתי קצת...ממממ ככה, לא שכונה. אמרתי, שאנחנו עושים על
האש עם רוטב ברביקיו או כנפיים עם צ'ילי מתוק".
"נו????"
שאלתי.
"נו מה ?
שיחת נשים שיש גם גבר או שניים, אז סיפרתי שקנינו גריל גז כזה אימתני שכולא את
העשן שלא יכנס מהמרפסת לבית ומכוון אותו לארובה ואת הגאדג'טים שאתה והילדים
מתפעלים"
"נו
בטח" עניתי בצחוק "הם רגילים למנגל, לנָפְנָף, לפחמים, ולמדליק. אצלנו
זה יותר סטרילי," המשכתי בבדיחות הדעת: "עם כלים בשלט רחוק, עם אפליקציה
לגז, עם רחפן שמנחית את הסטייק, בדיוק לפי הוראות האפליקציה, שמזהה אזור חם כדבעי,
כדי לסגור אותו על מיציו ולחרוך אותו כראוי לסטייק ארגנטינאי של חצי ק"ג,
ורחפן אחר שמפקח על אלה שסיימו את תפקידם על האש, וצריכים לתפקד בקיבה רעבה"
"זה בכלל
לא מצחיק." ענתה לי ביבושת סטנדרטית של רוח קרה מערבות פולין.
"נו מה
?!? את לא סובלת את ההתקהלות המשפחתית בחגי המנגל ?"
"מה אם לא
נכנסתי לחבורת אוכלי המנגל אני צריכה להתגייר ?"
"אז אמרו
...! אז מה ! " עניתי כמצליף ומחנך "ולמרות שהאשכנזים היו ועודם במחוזות
רבים -אליטות- של ישיבות למשל, של מפלגות, של הון ושלטון, של מקומות עבודה ועוד
ועוד, רוב מעמד הביניים לא ממש מרגיש את זה. אולי זה בא לידי ביטוי בלשכות של רואי
חשבון ו\או עורכי הדין או המסחר או ברשויות אחרות"
"שטויות אתה
מדבר!" גערה בי כשאני מגחך, תפסיק כבר!!!".
"תראי, לי
זה לא משנה דבר, אני מקבל אתכם, כמו והייתם מזרחיים מהצפון ששפתכם היידיש, ולא
איזו אצולה ממערב אירופה, ומה עם הרוסים שהם מהמזרח ? והאתיופים שהם מהדרום ? רגע
והאיטלקים ? שהם ממרכז אירופה? והייקים ? "
שתקתי לרע נושם
עמוקות והמשכתי :
"למרות
שאצלי במשפחה אמרו ש: 'אשכנזים הם עם אחר וצריך לגייר אותם ואת האשכנזיות
במיוחד...' לא צריך להתרגש מזה, זה משהו, שאני מקווה שהולך ונעלם וגם העליות
השונות מהפזורה המזרחית הולכות ונעלמות. הבעיה היא, שיש כאלה, הפועלים מתוך כל
מיני אינטרסים ומשסים אותנו זה בזה ולא מתוך קיבוץ גלויות, מחוברות של אוכלוסיה,
תוך שימוש במושגים של מאוחדים, דגל ישראל, ביחד, יעקב ביתנו, בית יעקב...ועושים על
גבנו קופה, תראי מה קורה לאתיופים בארץ."
"כן,"
אמרה בהסכמה: "היום זה מעלה גיצים ומדליק פחמים מהר מאי פעם."
האווירה נרגעה
קמעה.
"רק שלא
נגיע למצבים של שחורים ולבנים כפי שמתנהל בארצות הברית" אמרה ועצמה עיניה.
'עוד מסע של גיבור
שעבר בשלום,' חשבתי לעצמי 'מזל כנראה אך מיהו הגיבור כאן ? או הגיבורה ? נראה לי
שמסע החרדות, הדעות הקדומות, שיש לאחד אל
מול תדמיתו של האחר, שעשויה לפגום אולי בדימוי העצמי של ה"אני" שלנו,
יוצר בלבול גדול'.
האם ה"אני"
שלנו הוא פרטני או קולקטיבי ? 'שכנזי או ספרדי ? אולי כולנו "מזרחי" ?
מדוע ניתן לחלק
את הכל לקטגוריות של טובים וטובים יותר, שווים ושווים יותר ?
מדוע בכלל
לגייר ? כי אז צריך לגייר את כל החילונים...(לדעת חרדים רבים – למה הם קובעים)
אם "ספק
ברכות להקל" למה לא "ספק גוי להקל" ?
טוב, הבנתם שאין
סוף.
כי , בכל פעם
יבוא עוד יהודי או ספק גוי וישאל עוד שאלות וכולנו נלך על ציר של "רצה
ושוב"
'ואז? מה אז ?
כל העם צריך ללכת ב"מסע הגיבור" לא כן ?'
...
כל
הזכויות
שמורות
© למשה
ר.
אזובי
