לחזור לאחור בזמן...

אני בדרך כלל לא חושבת על העבר, ויתרתי עליו מזמן ונפרדתי ממנו. חשבתי וחשבתי ואולי דווקא הייתי מודה לחברתי מיכל על שלא ויתרה עלי. לא ויתרה עלי במובן שהבינה שמה שעצר בעדי שנים, סירס אותי ממש הייתה הביישנות התהומית שלי. אז אולי הייתי חוזרת לאותו קורס שהיינו בו יחד, מיכל ואני. מיכל הרימה את היד שלי בכל רגע שהמרצה שאל דבר מה ואמרה: גלי רוצה לומר דבר מה. ואני כעסתי עליה, הסמקתי כולי, וגמגמתי משהו. כך היה בכל הרצאה והרצאה ובסופו של דבר זה התפוגג. מיכל עשתה לי סוג של אימון, לתת אמון באנשים ובעצמי. ולמעשה, ראיתי שלא קרה לי מאום, גם אם זרקתי גיבובי מילים (סביר שזה מה שעשיתי).

טוב, אתקשר אליה היום להודות לה פעם נוספת. עשיתי זאת בעבר אבל היום זה היום.

לאחר שנפטרתי מהביישנות הזו, השתחררתי מכמה טונות של משא מיותר שנשאתי על גבי.

אז תודה גם לך על השאלה.

וואו! זה מדהים המקום אליו אתה רוצה לחזור.

כן, כרגע אני במיילים. מיד אקרא.

האם תסכים שנעלה את השאלה הזו שלך לבמת הדיון בעוד כשבועיים?

את ומיכל וידך המורמת, ההיחלצות ממחסום הבושה והמבוכה...

מבוכה ובושה הם סימנים מעידים לקיומה של צנעה וענווה שאת מבורכת בהן בשפע...

כיף לאהוב אותך...

אולי ביישנות זו צנעה וענווה, שמחה שנשארתי רק עם שני אלה ואני כבר מסוגלת לוותר על הביישנות שהיא מעצור גדול בחיים. זה אחד הסיפורים (אולי לא הכי מקורי ובודאי שיש כאלה), אבל שמורים לנו שניתן להתגבר כמעט על כל דבר. כח רצון, אימון, הכרות עם הבעיה ועוד.

שולחת לך חיבוק גדול של אהבה.