שירים

מְלֵאַה עַד אֶפֶס מָקוֹם

לעיתים, אני מקבלת מיילים מחברים לא אוהבת מצגות, אוהבת סיפורים טובים עם מוסר השכל או תמונות יפות ששומרת לי והנה תמונה אחת שקיבלתי, בכותרת היה כתוב:
ענקקקקקקקק....גדולללללללללל פתחתי את המייל ומצאתי את התמונה המצורפת, אבל משום מה חוץ מזה שזו אשה גדולה....מלאה התמונה העציבה אותי, יכול להיות שרק אותי, שרק אני ראיתי בתמונה הזו אישה צעירה ועצובה? האשה במערומיה על משמניה ניראית כאן כתינוקת חסרת אונים. ובעיניי היא יפה ומדהימה - לא יודעת על מה היא חושבת...מהרהרת
ראייה שלנו מבוססת על דימויים ושדרים חברתיים ודעות קדומות. ואני מבקשת לדמיין כרגע בראשי אשה שמנה הגאה ושמחה ומקבלת את גופה ויכולות להיות יותר כאלה אם אנו כחברה נפסיק עם ההסתכלות המבקרת והשופטת הזאת. ואולי בכלל היא מייצגת את השפע ואת חוסר ההסתפקות שלנו במעט, את חוסר הצנע, הצניעות ואת מראה האנושות כולה בימינו אלה. היא מייצגת את מה שעושים אנו לעצמנו במרוצנו המטורף. ככה בדיוק נראה המין האנושי, שמן, נוטף, חסר חייוכים ושביעות רצון, ומוגש כצאן עולה למלתעותיו של עצמו.
"ראו כמה שעירומים ודוחים אנחנו במערומיינו אלו, נביט מראה, ואולי נתחיל להבין !"..

=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
אֲנִי מְסוֹבֶבֶת אֶת הַתְּמוּנָה
לְמָחוֹז אַחֵר,
אִשָּׁה גְּדוֹלָה, בְּמַעְרֻמֵיהַ
נְבוֹכָה,מְבֻלְבֶּלֶת,חָשוּפָה
מְהֻרְהֶרֶת -
מְעֻרְעֶרֶת, מְעוֹרֶרֶת
עוֹלָה עַל גְּדוֹתֵיהַ
מְלֵאַה עַד אֶפֶס מָקוֹם
מוֹדֶל לְצִיּוּר קְלַסִּי.
אֵין בְּיָדֶיהָ אֶפְשָׁרוּת
לְהַסְתִּיר פֶּלֶג גּוּפָה
וּבְיָדֶיהָ,
נוֹדֶדֶת מָטַה
וּמְכַסָּה קִדְּמַת עִינוּגָה
מְבֻיֶשֶת,נִרְתַעַת
לֹא נוֹתַר בָּהּ כָּבוֹד
מְנַסָּה לְאַרְגֵּן אֶת יַשְּׁבָנָהּ הַדָּשֵׁן
עַל כִּיּוֹר קָט
מֻשְפֶּלֶת,קְפוּאָה
עֵינֶיהָ - תְהוֹמוֹת שֶׁל עַצְבוּת
שְׂמֹאלָה, אוֹחֶזֶת יָרֵךְ יָמִין לְבַל תִּרְחַק
יְמִינָה, תוֹחֶבֶת אֶל בִּטְנָה
לְכַסּוֹת מָקוֹר עִינוּגָה
רֶגַע שֶׁל צְנִיעוּת בְּתוֹכְכֵי נְשָׁמָה דְּווּיָה
לִי הָיָה עָצוּב לִרְאוֹת
אִשָּׁה עֲצוּבָה.