שיר בשחור ולבן

שורה ארוכה בשחור ולבן,

שורה ארוכה ודוממת,

שורה ארוכה של קברים.

שורה ארוכה של צעירים תוססים וקלי דעת,

שורה של צעירים אשר היו עם תוכניות לעתיד,

שורה ארוכה של חיילים שנלחמו,

שורה ארוכה של צעירים יקרים שהיו ואינם.

בשורה הזאת,הארוכה,הדוממת ישנם חברים,אחים,בנים שלי ושלך.

ליד שורה זו ביום לזכרם אפשר לראות אנשים ונשים,הורים ואחים,עם פנים ללא חיוך אך עם פנים שאומרות: נלחמת עד הסוף אנחנו מעריכים.

(אייר תשס"ד)