סמי

גלי יקרה,

שיר מטלטל ומרגש עד כאב. דרך דמותו של דוד סמי הצלחת להמחיש את הזיכרון שאינו מרפה, את השתיקה שמסתירה תהומות של סבל, ואת האור והתקווה שמאפשרים להמשיך לחיות. השורות האחרונות מצמררות במיוחד. לפעמים האדם שוכח, אבל ההיסטוריה לעולם אינה רשאית לשכוח. כתיבה נוגעת עמוק בלב. 

סופ"ש רגוע ושקט

שמוליק

הצלחת לזקק ברגישות מופלאה את הטרגדיה המצמיתה של יהודי סלוניקי,
לצד תעצומות הנפש הפנומנליות של דוד סמי.
הניגוד המדויק ששרטטת בין השתיקה והדחקת הזוועות לבין בחירתו הבלתי מתפשרת בחיים,
בצחוק ובאור של מדינת היהודים – מרגש עד דמעות.

זוהי יצירת זיכרון והנצחה נעלה, כנה וחשובה מאין כמוה. תודה על כתיבה נוגעת ללב

סופש מחבק

תודה על הבאת השיר והנושא 

התקוה  

מקור חיים

איזו זוועה אירעה שם, והוא בחר בדרך התמודדות מרגשת משלו 

האם סבא סמי זוכר-לא זוכר?

מיהו הזוכר, הדוברת השירית עבור סבא סמי?

כמו כן אפיון הזיכרון עד כמעט נדושות -
 

אַוּשְׁוִויץ כֵּן מְחַכָּה לָהֶם 

וְהַיֵּאוּשׁ לֹא נַעֲשֶׂה יוֹתֵר נוֹחַ.

ואני נזכר בספרי ק.צטניק ולא יכול לראות את היומיומיות בצמד שורות אלה. אבל ואולי, כשממשיכה הדוברת השירית לספר על "סבא סמי", היתכן שאושוויץ היתה "רק תחנה" בחייו?