להבת אהבה כאובה.

להבת אהבה כאובה.

נור תמיד חיפש אהבה.

בתוכו הרגיש רק אש להבה.

כל מה שנגע בו נשרף ובער,

את גופו ציננו, אך כלום לא עזר.

כשהיה קטן נשא על גבו

קוביות קרח, לקרר את גופו.

אך החום היה רב והקרח נמס,

ולנור, מבגדים רטובים כבר נמאס.

קצה נפשו מצחוק הילדים,

שתמיד לעגו לבגדיו הרטובים.

ליבו נצרב מכאב ועצבות,

כל מי ששיחק עימו, נכווה בטעות.

אז נור מחברה הלך והתרחק.

החום בגופו בוער ודולק.

חיפש נחלים, שלוליות שניקוו,

אולי הנוזלים את האש יכבו.

אך לנור הבוער דבר לא הועיל,

האש בתוכו שרפה כליל.

הרגשות בקירבו הפכו משטמה,

כשאת זעמו על האש, בטבע כילה.

יערות נשרפו בלהט של רגע,

שדות התאדו בעשן כך לפתע.

לצוותי הכיבוי שחיפשו רמזים,

נותרו בשטח רק גיצי רמצים.

השנים עברו והאש דעכה.

מרוב ששרף ובכה ובכה.

על כל שדה שעלה באש,

ליבו של נור כאב ולחשש.

אך הוא הבין בליבו שאין לו ברירה,

ורק כך תשכח תבערה.

בתחנת משטרה, באגף חקירות,

שוכב כבר שנים, תיק על שריפות.

"הצתה בזדון" כך כתוב על התיק,

אך אין רמז למי שהצית והדליק.

ונור המשיך לחפש בשבילים,

מותיר אחריו רק אודים עשנים.

לעת ערב היה מוצא קרחה, מערה,

ושוכב לישון בתוך מדורה.

את חלומותיו טרפה נערה אדומת שיער,

שמלתה גולשת כלבה על הר.

עיניה כתומות, בוערות, גועשות,

ידיה שורפות, גחלים לוחשות.

וכשקרבה והניחה ידיה עליו –

ניתר משנתו עם זיעה על הגב!

האם זו התשובה לאותו הכאב?

האם ימצא לו מזור בעוד לב אוהב?

האם תכבה בתוכו אותה להבה,

כשימצא לבסוף את אותה אהובה?

מדי בוקר קם מותש ועייף,

גבו שפוף, ליבו שורף.

התהלך בעולם בוער ויחף,

ורק הכאב עדיין סוחף.

להמשיך לחפש את אותה אהובה,

מאמין שימצא את זו התשובה,

לאותה להבת אהבה כאובה.

ערב הגיע, עוד יום עבר.

עוד יום שנור, כבר כמעט לא בער.

אך הנה מרחוק ראה מדורה,

ודמות שפופה בפתחת מערה.

הוא קרב בזהירות, ליבו הומה –

לא. זה לא היה לו נדמה.

ככל שקרב אל המדורה והחום,

זיהה בבירור את דמות החלום.

שיערה גלש בגלים של אדום,

עורה צרוב משמש היום.

הוא ישב לצידה והרגיש את הלהט,

והושיט את ידו בגופה לגעת.

היא חייכה ברכות וידעה בתוכה,

שכאן מסתיימת דרכה הצרובה.

שזה האיש שיביא התשובה,

לאותה להבת אהבה כאובה.

הוא נגע בפניה והרגיש את החום.

הוא הביט בעיניה וראה שם כתום.

הוא נשק לשפתיה בלהט תשוקה,

והאש בשניהם הפכה לדלקה.

להבות נשלחו, גדלה תבערה,

השרפה בתוכם הלכה וגברה.

האש שלחה לשונות אל הנוף,

עצים וצמחים החלה לשרוף.

צוותי הכיבוי לא הגיעו בזמן,

בעפר הלוהט היער נטמן.

ליד שרידי מדורה עשנה,

נמצאו רמזים לאותה אהבה.

אהבה שהלהיטה דם ושפתיים,

הלהבה שהתיכה את אלה השניים.

בכתבה קטנה שפורסמה בעיתון,

כתבו שהיער "הוצת בזדון"....