המיתולוגיה התימנית - טרזן מניח תפילין

ושוב אנו שמים פעמינו לקרית עקרון לבית של ההוא עובד לבית קרוואני, עובד שלא עבד וחשב לקחת הבטחת הכנסה מביטוח לאומי, אבל הפקיד הציבורי אמר לו שיצטרך להיפטר מן האוטו שלו ועובד לא אבה ולא שמע ונכנס איתו לעימות מילולי שהפך במהרה לעימות למלומי וחלומי כי פשוט מרוב עצבים עובד צנח על הספסל מחוץ למשרד ונרדם, יען כי חרפ וגם חלם חלומות נעימים עד שהמנקה של הביטוח הלאומי שמה ברחובות העירה אותו ככה בדחיפה, שיהיה בריא ואמרה:

"בחורצ'יק, יאללה קום, צריך לסגור את המקום"

וההוא גברא הסתכל עליה ככה במבט של שימי תבורי עם כל העיניים והיא פתאום שלפה מפח הזבל איזה ספר והראתה לו ואמרה:

"תגיד, לא שכחת את זה?"

ההוא נסתכל על הספר וראה שמדובר בספר חדש דנדש בשם 'טרזן מלך הקופים' ואמר בליבו הכנוע  שהנה יהיה לו חומר קריאה בחיים המשעממים טיכו.

וישב באוטובוס, כן האוטובוס, כי הגיר של האוטו היה מקולקל כבר חודש. ונסע הבייתה לקרית עקרון דרך רחוב הרצל של רחובות ודרך סיבוב בילו ובדרך קרא על התינוק האסופי שהקופים לקחו אותו ועשו אותו לאחד משלהם וקרא גם על קרצ'אק הקוף ועל הורטה החזיר ועל ג'ין פורסטר החתיכה ושיהיה בריא הייתה לו נחת גדולה ותיאבון ללכת לספריה העירונית  כי הוא (שיהיה בריא) התענג על הכתיבה של אדגר ביראוס עד ששר: "הקולות של ביראוס, מזכירים את חיפה"

ונכנס הבייתה ופתאום שמעו בחדשות בשידורי ישראל שגילי ארגוב, הבן של זוהר ארגוב המרחום זקוק לגמילה ושאמא שלו מבקשת שיצילו לה את הבן, ושיהיה בריא היה לו חמישים שקל בכיס לשעת דחק של סיגריה ואמר

"ואללה, אחרי שקראתי על טרזן שאף אחד לא עזר לו אז אני חייב לרוץ ולעזור לגילי ארגוב, כל פעם הוא נגמל ומתמכר וחוזר חלילה, כמו אבא שלו המרחום"

 ומיד מיד רשם את הכתובת של ברכה, האמא של גילי ארגוב והלך לזרוק המעטפה בתיבת דואר ועזב הספר על טרזן במזנון של הסלון שמה מול השולחן איפה שסבא ג'מילי קורא בפסוקים ובפרשה לפני שבת.

והנה סבא ג'מילי נכנס הבייתה כדי לקרוא בפסוקים וראה הספר על טרזן וראה התמונה של הבחור עם התחתונים שמקפץ מעץ לעץ ואמר:

"יא בה ייה, מיסכין, יתום מאבא ומאמא אין לו בגדים להתלבש"

וקרא הספר דף אחרי דף והזיל דמעות ואמא של עובד ראתה אותו ככה בוכה בלי בושה ושאלה אותו:

"יא אבא למה אתה בוכה? אולי אתה רוצה כוס מים, ממחטה?"

והוא ככה עשה תנועה שהכל בסדר ואמר:

"יה, הורים שלו מתו, אבא שלו מרחום, חטפו אותו כמו ילדי תימן, אבל לא מסרו אותו להורים אחרים אלא מסרו אותו לקופים הרשעים, פשוט השאירו אותו בלי בית, בלי ביטוח חיים, בלי בית ספר, באו הקופים ולימדו אותו הכול מה שצריך בחיים, ולא מצא פרנסה ולא שידוך, ולא למד תורה, לא תפילה, לא חגים, לא יום כיפור, לא שבתות, אף אחד לא חגג לו בר מצווה ולא הניח תפילין, השם ישמור, לחיות ככה עם קופים ואריות בג'ונגול"

ואמא קרוואני עשתה ככה בכתפיים והלכה לראות אופרת סבון טלוויזיה.

ובאותו רגע שסיים את הספר סבא ג'מילי צנח לישון שיהיה בריא וראה את עצמו בג'ונגול ואמר "גם כי אלך בגיא צלמוות"

ופחד שהנה יבואו הנחשים השרפים והעקרבים לנשוך אותו, וממש שמע קולות של חיית היער ושל טיגריסים והיפופוטם ופיל מרשוע עם חדק כמו נחש פיתון שנושף אדים של נרגילה.

 אך פתאום הופיע הבחור עם התחתונים, כלך ככה בעדינות ולא קפץ על עצים, וביד של ג'מילי היו זוג תפילין ואמר לטרזן:

"יהודי בוא תניח תפילין"

וטרזן הפתיע במבטא תימני ואמר:

"סבא ג'מילי, יאכי,  אשמח גם אשמח"

וג'מילי הניח לו תפילין כמו שעושים חסידי חבד בתחנה המרכזית אך לרוע המזל בדיוק אז הטרזן הזה עשה שריר ונקרעו התפילין.

ונגמר החלום, ובדיוק בא עובד הבייתה וראה את הספר ביד של סבא ותמה לנפשו, אך אמר לעצמו כי הנה הזמר אייל גולן הסכים לממן את הגמילה המי יודע כמה של גילי ארגוב (שיהיה בריא) והחמישים שקל האלה שזרק בדואר מיותרים לחלוטין ואולי יספיקו לגילי לפיתה פלאפל אש תנור יחד עם פחית שתייה. נו שיהיה בריא ואם ירצה קצת תרבות יקפוץ לסטימצקי ויקנה את הספר על טרזן ויעשה עליו שיר.