נַדְנֵדָת גְּבָהִים

צרבו בי המילים הכואבות האלו

כל שרצית באותם ימים של מחלה ארורה

זה להתנדנד אתו בנדנדת החיים

למעלה ולמטה ושוב למעלה

הימים הנוראים ההם בהם רצית לברוח ולא ידעת לאן

ורצית רק להיות אתו כל הזמן

כעת את יכולה להתנדנד אתו עד אין סוף בנדנדת הגבהים

מצי את זה עד תום.

שולחת לך חיבוק אביה יקרה.

ילחין בי כאב את מיטב השירים. כך את כותבת ומביעה את עוצמת הכאב כמקור השראה. שיר זה שנכתב לפני שנים לשמחתנו, מביע כאב עצום. מחלה ארורה שטלטלה את חייכם. את קראת את העצב בעיניו, בדממה,-לא היה שם צורך במילים. אין  לי ספק שאהבתך והעובדה שהיית לצדו כפי שכתבת: לא אלך לשומקום-תרמו עד מאוד לתהליך הריפוי.

גם הבודהיסטים מדברים על הסבל כמצוי תמידית בחיי אדם, ובאמצעות התבוננות כמו מדיטציה, אנו מגיעים לתובנה כי החיים הם אכן נדנדה. מחזוריות. אחרי הכאב בא האושר. ועכשיו את מצויה במקום אחר לגמרי. שתמיד יהיה כך!

כשהים מחבק

אני איתך נשארת