אֱמוּנָה/ דָּוִיד סָמוֹכָה דּוּדִי

בס"ד                                                                                                       

אֱמוּנָה/ דָּוִיד סָמוֹכָה דּוּדִי

הַתְּפִלָּה בְּרֶגַע שֶׁל עַצֶּבֶת,

מִתּוֹךְ חַדְרֵי הַלֵּב נובעת מֵבֵין כְּתָלָיו.

בֵּין אִם חֲרִישִׁית הִיא אוֹ זוֹעֶקֶת,

אָדָם שׁוֹפֵךְ לִבּוֹ וְשָׂח עִם אֱלֹהָיו.

אֶת צרותיו לִפְנֵי הָאֵל שׁוֹטֵחַ,

עַל כְּאֵבוֹ מֵלִין הוּא בִּתְּחִנָּה.

פַּעַם הוּא מַתְּרִיס וּפַעַם הוּא דּוֹמֵעַ,

מְבַקֵּשׁ מָזוֹר לֹא מְאַבֵּד תִּקְוָה.

מַבִּיט אֶל הַשֶּׁמֶשׁ שֶׁקַּרְנַיִם רִאשׁוֹנוֹת שׁוֹלַחַת,

לְאַט וּבְהַדְרָגָה מעצימה את אוֹרָה .

עַד שֶׁבָּעֶרֶב בִּקְצֵה הָאֹפֶק הִיא יוֹרֶדֶת,

אוֹסֶפֶת אֶת קַרְנֶיהָ עַד לַחֲשֵׁכָה.

מִתּוֹךְ הָעֲלָטָה יוֹם חָדָשׁ מַפְצִיעַ,

יוֹם מְלֵא תִּקְוָה וְהַבְטָחָה .

אָדָם מַאֲמִין שֶׁכָּךְ חַיַּו נָעִים מִנֶּגֶד,  

בֵּין שֵׁפֶל לִגְאוֹת בֵּין עֶצֶב לְשִּׂמְחָה.

הַיְּדִיעָה שֶׁאִם קְשֵׁה הַיּוֹם,

וְהַחַיִּים תְּלוּיִים עַל בְּלִימָה.

מִתּוֹךְ הַכָּאוֹס הַשּׁוֹלֵט

הַתְּמוּנָה נִרְאֵית שְׁחֹרָה.

מָחָר יָכֹל הַכֹּל  לְהִשְׁתַּנּוֹת,

בְּשָׂמִים כְּחוֹלִּים שֶׁמֶּשׁ שׁוּב תִּזְרַח.

גַּם לַיֵּאוּשׁ יַגִּיעַ סוֹף.

כָּל עוֹד מְפַעֶמֶת רוּחַ הָאֱמוּנָה.

שָׁבוּעַ טוֹב !!!