יומן

יומן/עידית אורדן

יש יומן עם תאריכים

שבו כותבים

זמני פגישות וארועים

ויש יומן בו תלמידים רושמים שיעורים.

יום אחד שאלתי

את שני נכדי הגדולים:

אולי אביא לכם מחברת ליומן אישי?

אמרו: לא רוצים.

ואז יום אחד

התחרט האחד

וּבִקֵּש שאביא לו יומן

הלכתי לחפש לו יומן יפה ומפתה.

ממדף אחד קרץ לי יומן

עם כריכה מעוטרת

הוא קרא לי: קחי אותי

אני יפה, הוא בוודאי לכתוב בי  ירצה.

 כשהענקתי לו את היומן

הוא שמח מאד, מיד נוצר רומן

הלך איתו לכל מקום, הצמיד אותו ללב

ואמר: אתה יפה  אני אותך אוהב.

כך סיפר: מאז, היומן הוא סודי

בסודותי משתף אני את  ידידי

מתעד בו את חוויותי ותחושותי  החשובות

השמחות  או העצובות.

 והמילים

זורמות מהלב אל היד

ונשפכות לתוך היומן

ומספרות את כל מה שהלב אמר.

היומן המעוטר

שאל אם אפשר ומותר

לתומר לומר, שהוא מתרגש מאד

שתומר כותב בו עוד ועוד.

ליבי בי עלץ

על שלכתוב יומן כל אח חפץ

הצלחתי לעודד בהם את הכתיבה

בדרך החביבה, מתוך אהבה.