משעול הפרפרים

אנא ממכם כנסו ללינק שלמטה לפני הקריאה
https://www.youtube.com/watch?v=T9plWZGMVr0

------------------------------------------------------------------------

ואז זה פוגש אותך במעבר חד ועקלקל, נפגשים שניכם ומתנגשים בעוצמה. ההוויה של החיים והפער בין המציאות לרצון או שאולי, בין מה שחשבת לבין מה שבפועל יוצא. כאב שנטמר בך נהיה חשוף יותר ויותר. והדם ניגר לו מבין שולי הפצע, והגלד מתחיל להיפתח. ואולי, הדמעות שזולגות ממורד פניך ופורצות את סכר עיניך , אינן נותנות ולו במעט תחושה עמומה שהכאב מתפזר ונהיה פחות מרוכז. החיים הם מרדף רציף שנקטע מידי פעם לבחירת טוואי אחר שיותר מתאים , לרדיפה אחר פרפר צהוב או כחול שלכד את עינינו במעלה המשעול - כאשר עוד היינו קטנים. ואולי , התמיהה על הא ועל הדא והרצון שלנו להגיע אליהם הוא מה שמתדלק אותנו ל70 - 90 שנים. ואולי , כל החרא הזה שאנחנו מרגישים הוא תוצר לוואי של משהו שלא היה אמור להתרחש - חיים. היקום שלנו מונע על ידי כוחות שבפנדומנטליות שלהם רק מחפשים את הכאוס ואת ההרס שיוביל לרמת האנרגיה הנמוכה ביותר שאליה ניתן להגיע. ואנחנו כמערכת, דורשים ומחויבים להרבה אנרגיה. אפילו מול עצמנו - אנחנו גוזלים אנרגיה , ולפעמים לשווא, וגם מאחרים. גדלים לנו בגופנו והמוח מתאים את עצמו בהתאם על מנת שנמצא מעט היגיון בעולם הלא הגיוני הזה. משהו שיוכל לעגן אותנו מתחושת הקטנטנות שלנו בקוסמוס הרחב והגדול. אז, אנחנו נאחזים בדברים קבועים וברורים , כי אנחנו בוחרים לרוב את הטוואי הקל והעביר יותר מאשר את אלו המצויים על אדמת טרשים מאתגרת, אולי גם אנחנו מתנהלים בצורה שבה נידרש לכמה שפחות אנרגיה. יוצרים משוואות ומספרים, הגדרות ואקסיומות - הכל בכדי לתאר תופעה במישור אחד וצר שלה, ולא את כל הגזרה. לא את כל הספקטרום. ותחושת הבדידות אשר מכלה בי וגורמת לי לאי נוחות ולאי שקט  שמוריד אותי על הברכיים ולבכות. סחרחרת רגשות, בה אני כלוא, מאיצה עוד ועוד , וכמעין קרוסלה שיצאה מכלל שליטה אי אפשר לרדת מבלי להינזק אנושות. אז אתה כלוא, חי וחווה את הרגשות שניסית לגדר ולזרוק אותם במרתפי המוח. כואב. נזכר באנשים שאותם איבדת, משתדל להתמקד באלו שחיים. בתור התחלה יש אותך ואותם, ועוד עולם שלם וגדול שרק מחכה לך לכבוש אותו. ואולי חוסר האנרגיה שלך נובע, הן מפחד והן מעייפות מהולה בייאוש. ואולי אתה מחכה לפרפר בעל הכנפיים הצהובות או הכחולות שיעופף לו מול פניך ויכוון אותך שוב אל הדרך. זה מצחיק, כמה אנחנו מזכירים, מדברים ומנתחים את הדרך הזאת ואת הדרך ההיא, אבל מהי הדרך? הדרך האמיתית? אולי כל אדם הוא כאינדיבידואל כשם שהדרך מותאמת לכל אחד ואחת כמו כפפה ליד. אולי אין כזה דבר כמו אמת מוחלטת - כי לכל אחד יש את האמת שלו. ואולי האמת היא ייחודית ואלו הגרסאות שיש בכל אחד מאיתנו שהן שקריות. חלל עצום ושחור נפער בתוכך. הבזקי תמונות ושברירי ריחות מציפים את תאי המוח שלך וכמעין אנימציה מפיחים חיים. מבחין בפניה , בעיניים הגדולות החומות שחורות ובאפה הקטן. היא מושיטה את ידה לעברך ואת עושה כמוהה. כמעט ואתה מרגיש בה ולפתע היא נעלמת. והחלל השחור נהפך להיות לעצום וכביר יותר. ואולי החיים הם סבל אחד גדול.
אתה מצטער. רוצה לומר כל כך המון דברים. אתה מצטער על הצורה שבה התנהגת ואתה יודע שאתה אוהב אותה.