בספר על ילדותו כותב אפלפלד

אני יודעת שהנושא קרוב ללבך, כי הרי שם שוכנת הילדה שבתוכך. ואני גם יודעת שלילדה הזו יש מקום גדול ויש לה תמיד מה להגיד. והיא לפעמים רצינית ולפעמים שובבה... היא מובילה אותך למסעות מופלאים, לפעמים אפילו בלי לקום מהכורסה. אני את כל זה יודעת, כי סיפרה לי הילדה שבי.

שבת שלום יקירתי.  לב אחד שלחתי אני ולב שני שלחה הילדה שבי.

הילדה שבי מזמינה את הילדה שבך למסעות

בהתחלה הן תצאנה למסע אל ארץ הפלאות

שם שדון גר בתוך גזע של עץ עבות

ושם יש לי כמה ידידות שהן פיות קצת שובבות

והן יכולות להראות לנו מחילות ניסתרות

דרכן אפשר לעבור לתוך סיפורי אגדות

לפגוש נסיך או נסיכה וגם קוסמים וקוסמות...

אבל אם אמשיך כאן את הכל למנות

יעבור יום ויעברו גם יומיים - 

וצריך להכין את השבת ועוגה לאפות  

אז כאן אסיים ילדה קטנה שלי וכל יתר ההרפתקאות

הרי הם כתובים בספר דברי... השטויות.

נפלא צביה יקרה,

את רוצה לחזור את אותה ילדה שהיית

את רוצה לשוב אל אותה תמימות של ילדות ואל הביטחון של בית חם ונעים...

אבל צביה יקרה, הילדה ההיא ישנה, היא בתוכך והיא באה בכל רגע שאת מבקשת. תני לה להיות איתך, לא לרגע קט, לא ליום - יומיים, אלא לתמיד. 

סירוס

פעם שכן בו הילד בעל החזון

עם להט בעיניים וחיוך מתמיד

עד שבאת אתה ובמחי אירוניה

הבאת את השואה שלך

לקדמת הבמה.

אל תפסיק להאמין, בן

אל תפסיק לחלום

החזר לעצמך את האש ללב

כפי שהיית קטן.

אני כאן עומדת

עוצרת את הסחף

שחוויתי בעצמי שנים כה רבות.

כל יום אני חוזרת אל הילדה שבי

שלא ידעה סירוס מהו

שידעה לחלום

על פיות עם כנפיים המגשימות חלומות

מחזירה את החיוך אל משכני

עם חזון ואמונה כי...

הכל אפשרי.

וואו, זעזעת אותי בשיר הזה.

הסירוס שמסרסים ילד קטן, שגורמים לו להפסיק לחלום. איך אפשר להיות כל כך אכזרי ולקחת את מקומו של ילד עם להט בעיניים ועם חזון, להזיז אותו ולכבות במחי יד את החיוך.

כשמה נפלא שאת כל הזמן חוזרת לילדה שבך, זו שיוצאת ובאה אל קדמת הבמה, זו שידעה לחלום כשאמרו לה שאין פיות.

אני יודעת סירוס מהו, אבל אני גם יודעת שאפשר תמיד להשאיר את הילדה בפנים ולתת לה מקום ולתת לה לצאת

ילדה מבית טוב לא כותבת שירים, כך אמרו לי. אז הילדה שבי המשיכה לכתוב - רק הסתירה מעיני אחרים.

המשיכי לחלום אהובה שלי, המשיכי להיפגש עם פיות, כי הן מגשימות חלומות.

והמשיכי לנסות ללמד אותו לחלום ולהוציא ולהביא לקדמת הבמה את הילד שבו, כי...

הכל אפשרי.

המשפט הזה של אמך. הורי אמנם לא סירסו אותי כלל, אך גם לא עודדו במיוחד את הכתיבה וזה לא הפריע לי. היו גורמים אחרים, גורם אחר במיוחד שניסה לעשות זאת. הצליח תקופה מסוימת אך זה כנראה היה חזק ממני והתנגדתי. ועכשיו אני רואה זאת בכיוונים אחרים ונלחמת בזה.

מסתבר, שהיה לך את הכוח לשמר את הילדה שבך ולא לתת לה "להסתרס" וטוב שכך. גם אני! וטוב שכך.

אני כל כך מבינה את שכתבת. אני יודעת. שמרי על הילדה שמרי על הכתיבה, כי הכתיבה זו את. אי אפשר להפריד. זו ה"בבואה" שלך.

גם את וגם אני לא נתנו ולא ניתן לילדה שבנו "להסתרס".

לילי יקרה ואהובה,

כתבת לפני עשר שנים, וזה אקטואלי גם עכשיו, וזה יהיה אקטואלי תמיד, כי תמיד תהיה בך הילדה הקטנה, זו שהיא ממש רוח תזזית.  לעולם אל תתני לה לעזוב אותך.

גם בי שוכנת הילדה הקטנה, הסקרנית זו שרואה הכל קצת אחרת... ויש בי גם טינטן, הוא זה שמציק לנכדים, ולפעמים כך בצחוק מקניט אחרים, הוא אומר לי ללכת בגשם בלי מטריה ולצחוק...