אהובתו של בובו

אהובתו של בובו (לא מומלץ לבעלי פוליטיקלי קורקט גבוה)
-------------------

ולהווי ידוע שמול הרחוב של הבתי כנסת, יענתו רחוב שבזי שבקרית עקרון עמד גם הבית של שרית המרוקאית ובני משפחתה, משפחת אבודרהם, והיא הייתה שוטפת את המרפסת בכל יום שישי וקוטפת פרחים עבור הזר שעל שולחן השבת ואימא שלה הייתה מכינה ח"י סלטים לכבוד ערב שבת בניגוד לאשכנזים הווזווזים שמכינים סלט חי אחד בלבד. והאחים שלה שי ואיתן אהבו מוזיקה לועזית והיא אהבה עופרה חזה ואוי ואבוי למי ששם לה ירדנה ארזי. אבוי לאמא שלה לאבא שלה ובכלל להורים שלה. והנה שיחק לה המזל לבת קרית עקרון זו ובמועדון אחד פגשה בחור, עלם חמודות שנקרא בובו בוכניק. והוא היה נחמד אליה והזמין עליה משקאות ועראק, הקרויה מאחייה וגם איזה צ'ייסר וצלחת צ'יפס עם קטשופ ואחר כך גם דאג להחזיר אותה הבייתה לקרית עקרון והיא הייתה מסטולה רוב הדרך ורק לקראת הסוף, כשראתה שהוא אדם הגון ויש לו צחות לשון שיהיה בריא, ושאלה מה הוא עושה והוא פער את פיו לרגע ואמר: "אני מוכר ספרים וגר בירושלים"
ובקיצור, התחילו לצאת ככה לאורך חצי שנה וגילה את פיה ואמר שיש לו כבר דירה משלו, דבר שהעלה לו את המניות של הנסד"ק אצלה, במיץ של הקוראסון, ולא היה אכפת לה שזה בעצם חדר ויחידת דיור מאחורי חנות ספרים בירושלים ברחוב עמק רפאים במושבה הגרמנית, העיקר שיש לו אוטו ודירה וברוך השם, הוא יפרנסנה בכבוד ולא בביזוי והעיקר שזה לא עובד המסטול שגר איזה רחוב מעליה וכבר כמה פעמים שם עליה עין ועוד הטריד אותה בפומבי. והיא בת משפחת אבודרהם תשים עליה פודרה ותעשה ציפורניים ומקסימום במקום לנקות את המרפסת של הבית של ההורים שלה תעשה ספונג'ה בחנות הספרים של בובו בוכניק והוא יפנק אותה ויקח אותה לקניון ויביט מבעד למשקפיים הגדולות שלו ויגיד שהיא מאמי וכפרה והוא אוהב אותה.

ובקיצור ההורים של שרית לקחו הלוואה שהרי אלברט, אבא של שרית היה עובד עיריה ויכול לקחת הלוואה קטנה ואחרי שעשתה חינה ככה על כף היד שכרו את אולמי בונבון יחד עם ההורים של בובו בוכניק ונתחתנה הלה ורצתה להזמין את עופרה חזה אבל זה לא הסתדר, וגם רצתה להזמין את המשפחה של עובד קרוואני והתחרטה ובסוף הזמינו את האחיות יוספי לשיר את השיר לקראת החופה.
ובקיצור אחרי החתונה עקרה עמו ירושלימה אל עיר הקודש ונשתכנה בדירתו הייתה מכינה לו אוכל שהוא אוהב, שקשוקה ומרק וסלט ועוף בתנור ושמה לו גם חריף שיהיה בריא ויעשה לו תיאבון וגם הייתה עושה ספונג'ה והולכת לקניון עם חברות ומזמינה המשפחה שלה וגם קצת קוראת רומאנים של דניאל סטיל ושל נורה רוברטס. ואחרי כמה זמן שמה לב שגם אל היחידת דיור התחילו להתגבב ספרים מספרים שונים בעיקר כאלה כבדים ועתיקים עם דפים צהובים ובערימות גדולות, ובהתחלה לא היה לה איכפת כל כך אבל לאט לאט הספרים השתלטו על חדר השינה וכדי להיכנס למיטה לישון היא הייתה צריכה לטפס על כמה ערימות ולהיזהר שלא יפלו וישברו לה את הציפורן ששמה עליה לק. והיא עוד שתקה לבובו על הדבר הזה, אבל בעקבות הספרים התחילו להיכנס אנשים ליחידת הדיור ולפשפש בספרים והיא התחילה לצרוח על בובו בוכניק שאמר: "זה לא משנה, זה רק זמני"
אבל אין יותר קבוע מהזמני.
ופעם אחת שרית חזרה מהקניון וראתה איזו בחורה יושבת בישיבה לא צנועה (שתהיה בריאה) על הצד של המיטה שלה ואוכלת מצלחת מלוא הפסטה וצרחה מיד:
"בובו, אתה לא מתבייש, מילא הבאת אותה לראות ספרים, אבל להכין לה פסטה? ועוד פסטה חיוורת כזו בלי רוטב כמו שצריך? פסטה של שיכנאזים, אה ימות לוק בוק" וצרחה וצרחה עד שבובו הרגיע אותה ואמר שזה בהחלט זמני והוא בחיים לא יכניס לשם אנשים אלא יוציא להם בכל פעם קצת קצת.
אבל יום אחד נגדשה הסאה והקש שבר את גב השרית, על אף שהיא כבר נשברה מהספרים שעדיין המשיכו להתגבב על צד המיטה ובחדר וגם במטבח, מכל טוב הספרות העולמית והארצית. והיה המקרה כך שהיא נתעוררה בבוקר ופתאום היא מרגישה טפיחה על השמיכה ועוד טפיחה ובתחילה חשבה שבובו בוכניק מפרגן ומביא לה מגש של ארוחת בוקר שיהיה בריא ואמרה לעצמה איזה כיף, אבל פקחה את עיניה וראתה עומדים גומדי ואושרי אלה שחברים עם גנדי שהחזיק אריות אצלו בכלוב בפיקוד מרכז. ואושרי עמד בחדר בגודל טבעי והיה לוטש עיניים אל ספר ועוד ספר, פותח אותם באמצע וזורק אותם אל המיטה בלי חשבון ובלי לדעת שתחתם יש אותה, ושהיא ישנה חולמת על ארוחת בוקר מפניקה של ארומה, ולמה אני בכלל מכניס שם את ארומה כשהיא עדיין בכלל לא נפתחה. וההוא גברא אושרי התמקח עם בובו על מחירם של הספרים, ומה פתאום הוא שוחר תרבות? ולבובו לא אכפת שאשתו שוכבת במיטה ועדיין לא נתעוררה כדבעי. ומיד היא קלטה את הסיטואציה וזינקה מן המיטה כמו צ'יטה וצרחה בלי מילים ואז נכנס אל החדר גומדי הגמד משכונת כרם התימנים והביט בה והסתכל על אושרי בצורה של סימן שאלה. ובובו קלט את המבט שלהם ומיד צרח:
"תשתקי!"
"לא אני לא אשתוק, את מי יכניסו לי בפעם הבאה? את ערפאת? את רבין? את כל העולם אתה מכניס לי כאן לחדר, אולי תעביר כאן את כל   עולם הפשע ויעשו פה ישיבת צוות?" השיבה לו.
"יאללה שקט אישה, תני לעשות עסקים, אני ואושרי עושים עם בעלך את עסקת חייו, אתם תעברו מהיחידת דיור הזאתי למגדלי טאורוס בצפון תל אביב, אז תהיי בשקט" התערב גומדי.
"רגע, מה אתה פותח פה יא דגנרט" צרחה שרית "זה בכלל העניין שלי עם בובו והספרים המחורבנים שלו!"
ומתוך קריזה של עצבים לקחה ספר אחד שעמד ליד המיטה וזרקה אותו על הרצפה ככה בבום. ומתוך הספר נפל דף ומתוך הדף נפלה שקית ומתוך השקית נשפכה אבקה לבנה. ובובו שהרכיב משקפיים הוריד אותם מרוב בהלה והעיניים שלו התסחררו כמו כדור פורח על ראש קרח.
"אהה.... בובו בוכניק יקירי... אתה לא סוחר ספרים... אתה אפילו לא סוחר גרוטאות... אתה סוחר סמים יא כאלב" צעקה
"כן, יש כאן שותפות יששכר וזבולון הוא מקבל כסף, אני לוקח את הספרים וגומדי לוקח את הסמים ואם תשמרי על שקט אלת המזל תשחק לטובתך" התערב אושרי בקול שקט יחסית.
ושרית לא נרגעה, אלא התכפרה לאללה החלה לידות בבובו ספרים ובעצם את כל מה שהיה בחדר ואושרי וגומדי התנהגו כמו צ'יקנס נמלטו מהחנות ואם לא די בכך היא לקחה את החפצים והבגדים שבובו קנה לה והכניסה לצ'ימידן וחזרה לבית של ההורים שלה בקרית עקרון ונתנה לבובו גט כריתות ברבנות והוא שילם לה מזונות ובורא מיני מזונות. אבל בכל זאת משהו מבובו נשאר גם נשאר, הבטן של שרית החלה לתפוח ואחרי תשעה חודשים נולד בן זכר ושמו ליאם שיהיה בריא, בן פורת יוסף.

ומהו הלקח שעלינו ללמוד: אם סיפור הוא זיכרון ורומאן כזה הוא זיכרון מר, אז בן כמו ליאם (שיהיה בריא) הוא גם זיכרון, ואם נאמר כי בן הוא סורר ומורה, אז גם ברור שאב יכול להיות כזה, סורר מדרך הפרנסה בכבוד, בייחוד אחד כמו בובו שמחזיק ספרים נבובים שבתוכם חומרים אבקתיים יקרים ומסוכנים ואידך זיל גמור וכולנו תקווה, גם אלה שקוראים עד האותיות האלה, שהבן של שרית המרוקאית יהיה ילד טוב, כמו שנאמר "הבן יקיר לי אפרים"  למרות שקוראים לו ליאם ולמרות שאבא שלו רצה לעשות אחלה עסקה גם גומדי. על כן צא ולמד מבובו או פרפר נחמד מה זמני ומה עדי עד, וצא ולמד משבי נולי והילד ליאם, מה זורקים לפח ומה זורקים לים.