המיתולוגיה התימנית: מורג חרוץ (גלי, התימנים השתלטו לך על מדור הסיפורים)

והנה כמה שעות בסמוך לכניסת השבת, איזה שעה, אני לא יודע, כשהחיילת מרת חגית הרשקוביץ שתהיה בריאה עמדה לנסוע מדירת החיילים לקיבוץ שלה שנמצא ליד אשדוד ועמדה לעקור מן הדירה ולקחת הצ'ימידן לתחנה המרכזית הישנה שבעיר הגדולה  היא קיבלה צלצול רינג רינג יעני טלפון מהאלוף מורג שתבוא אליו ללשכה בקריה ואמר לה כהאי לישנא:

"זה הצבי מדבר, בואי אליי ללשכה, יש דיון חשוב בנושא התחמשותה הגרעינית של מצרים, הנה אני שולח אלייך את הנהג שלי"

והימים ימי מלחמת ההתשה ומרת חגית הייתה מותשת מלילה סוער בדיסקוטק הקוקוס ששם רקדה, ובטח ולבטח שלא פיזזה במחולות תימן שברחוב המסגר.

ובקיצורו של דבר האלוף מורג (שהיה) חרוץ באמת שלח לה את הנהג בוס שלו והביא אותה שמה ללשכה והכניס אותה לאיזה חדר ופתח את האור וזה היה חדר בעל קירות לבנים כמו של בית משוגעים, ושאלה חגית איפה יש שולחן ועט ודפים כדי לסכם את הדיונים על ההתחמשות הגרעינית, ואיפה כל האלופים. ובמקום זה האלוף מורג הוריד פתאום את החולצה וחשף את הקוביות בבטן שלו והתחיל לרדוף אחריה לאורך החדר כמו משוגע כדי לבצע בה את זממו, וההיא נבהלה שיתפוס אותה ולא ידעה מהיכן באה לו הג'ננה ורצה סחור סחור ובדירו ההוא גברא לחץ על כפתור נסתר בקיר ומיד מיטה קפצה מן הקיר כאילו הייתה קנגורו, אבל היא מרת חגית הייתה מהירה כאיילה וכצבי וכצ'יטה וקפצה מעל המיטה וליד המיטה היה חלון והיא קפצה דרכו החוצה, והמזל, אכבר מזל, היה שהחלון היה ממוקם בקומת קרקע, כן שכחתי לספר שכל הלשכה הזו הייתה בקומת קרקע. כי אם זאת הייתה בקומה החמישית היא הייתה מתרסקת על הארץ ושיחק לה המזל כמו קלף אס במשחק פוקר וכך היא נמלטה והאלוף המבוייש שלא השביע את זממו נותר בחדר אבל הספיק לצעוק לה דרך החלון שהיא עושה נפקדות ועריקות. אבל היא לא שמעה אותו מפני שהייתה במנוסה כמו זברה הנמלטת מפני האריה. ושמעה קול טרטור מאחוריה וחשבה שהאלוף מורג עוד רודף אחריה ברכב ממונע ועמדה באמצע הכביש כשהלב שלה דופק בום בום בום ועצרה אוטו בתור טרמפ ושאלה הנהג לאן הוא מגיע:

"לקרית עקרון" אמר הלה.

היא נכנסה והנהג שאל אם היא בטוחה שרוצה להגיע לשם וענתה שכן.

"זה חור מלא בתימנים ומרוקאים" אמר

"אני צריכה בדיוק לשם" ענתה.

ובאותו זמן משפחת קרוואני התכוננה לשבת בבית שלה והכול כבר היה על הפלטה ומרק טעים מתחמם חימום אחרון, והקובנה מריחה טוב, והסחוג והחילבה במקרר והאורז חמים ונעים מדיף ריח טוב, והפטרוזיליה והכוזברה קצוצים וטריים והלחוח כבר יצא מהתנור ומרת סעידה שתהיה בריאה שמה על הראש מטפחת לבנה ועמדה להדליק את הנרות ויפת עמד ללכת לבית הכנסת יחד עם יעקב, אבל פתאום יעקב נכנס שיהיה בריא  (יעקב היה אז בן עשרים ואחת וסיים את הצבא) ואמר שבחוץ יושבת איזה חיילת מסכונה ככה על הבנקט של המדרכה ולא עושה כלום ובוהה באוויר, ובאמת סעידה שהיה לה לב זהב עזבה לרגע את הנרות ויצאה לראות מה קורה ויצאה עם הילדים, שהיו לה אז איזה חמש ילדים וראתה את החיילת שהייתה מרת חגית הרשקוביץ יושבת קפואה חפויה ואבלה כבתולת בת ציון ולא עושה כלום חוץ מלבהות בבתים של השכנים והלריח את הריחות הטובים ואמרה לה סעידה:

"יא בינתי, מה יש לך? מה קרה? למה את עצובה?"

ולמרת חגית שתהיה בריאה לא היה לב לספר לאישה הטובה והרחומה הזאתי מה קרה מול האלוף מורג חובב הזימה, וגם לא היה לה חשק לחזור לקיבוץ, כי הייתה צריכה להתרגע מהטראומה וראתה בינתיים שיפת הצטרף ועומד לידה ומקשיב וממש היה לה גוש של בושה דבוק בלב שלה ולכן אמרה:

"אני שומרת שבת ופספסתי את ההסעה הבייתה ואני לא נוסעת בשבת"

"אז בואי התארחי אצלנו" אמר יפת ללא כל היסוס והראה את הכיוון אל הבית, יען הדירה בקומת הקרקע מתחת לדירה של נפנף העיראקי, והבן הגדול יעקב לקח לה את הצ'ימידן ובינתיים סיפר לה שגמר את הצבא וכרגע עובד בשיפוצים לפני שילך ללמוד פקיד בנק.

ובארוחת שבת חגית ישבה ואכלה ממיטב מאכלי תימן ומרק עם אורז ועוף וקובנה וחילבה וסחוג שרק מרת סעידה יודעת לעשות וכל הילדים ישבו ושמעו דברי תורה מאבא יפת שסיפר על פרשת מצורע והיא שתהיה בריאה, ככה נכנס לה הביטחון והתחילה לדבר עם יעקב שיהיה בריא שיחה קלילה ובאמצע ראתה שיש ביניהם שפה משותפת וזה כיף ובצהריים הלכו יחד לטייל בגן הציבורי שמאחורי הבתי כנסת ובקיצור, למרות הבעסה העמוקה שהייתה מנת חלקה היא מצאה מעט מנוחה אצל משפחת קרוואני, ועובד שיהיה בריא היה אז רק בן שש וביקש ממנה שתספר לו סיפורים אז היא ידעה רק סיפור אחד על "איה פלוטו" וסיפרה לו והיה מבסוט וגם לקח מהשכנה את הספר על מיץ פטל וקראה לו.

אבל במוצאי שבת שעשו ככה את ההבדלה ושרו את המבדיל בין קודש לחול והריחו את הריחן פתאום עצר ג'יפ צבאי וממנו יצא השליש של האלוף מורג וביקש מחגית להתלוות אליו כי היא בנפקדות וחסר לה שלא תבוא איתו והיא אמרה שבחיים לא, שהיא לצבא לא חוזרת, והשליש אמר שאולי תבוא המשטרה הצבאית, וירד מן האוטו והחזיק לה ביד חזק ככה כמו לפיתה של קרי ואן אריק. ועובד ראה את המחזה הזה והתעצבן ששמע ולמרות שהיה ילד, לא דפק חשבון והוא נתן בעיטה חזקה מאוד לשליש השאוויש ואמר לו: "אם תתעסק עם חגית עוד פעם וואלה אני אוכל אותך" ופשוט צרח עליו את נשמתו, כי זכר טובה לחגית שסיפרה לו את "איה פלוטו" ביום שבת. וחגית הייתה כמו ציפור שנלכדה בין המצרים ושוב נכנסה לבעסה עמוקה ומלוחה כמו ים המלח, כי בשבת להווי ידוע יש נשמה יתרה והיא חומקת כמו חתולה בצאת השבת והנה בעסה עמוקה נוספת  שהאלוף מורג שולח עליה את השליש כדי להביא אותה אליו, יען כי עשתה נפקדות, יען כי יהיה כקוזק הנגזל. אבל עובד המשיך וצרח  את נשמתו ככה כמו אזעקה של נחש צפע וככה יצא שכל הרחוב על אנשיו וטפיו באו במרוצה, ואת הג'יפ הקיפו המון אנשים שביקשו הסבר ויעקב קרוואני  שהיה חכם אמר בקול רם (שכל העולם ואחותו הצולעת ישמעו ) "זה לוכד עריקים!"

והמילה הזו הספיקה, כי מיד אנשים התחילו לזרוק אבנים: אבני אלגביש, אבני בלוקים, אבני חצץ והשליש המבוהל והפלגמטי  נכנס לג'יפ נתן גז ועף משם כמו סופרמן הזכור לטוב שעף מעל בתי העיר מטרופוליס, אבל כאן לא היה מטרופוליס ואפילו לא פוליס כי אם שליש נרצע, יסמן של האלוף מורג שנשלח לקרית עקרון. ומרת חגית שאלה את יעקב אם עוד פעם ישלחו שליש או משטרה צבאית כדי לתפוס אותה וענה: "שמעי, הם יכולים להיכנס עם כוחות לשכם, לעזה או לתעלת סואץ אבל כאן לקרית עקרון הם לא יעזו לדרוך בחיים, לא קם השוטר הצבאי המאנאייק שהעז לעשות את זה"

וחגית נרגעה עמוקות ונשמה נשימה עוד יותר עמוקה ונותרה כמה ימים בבית של קרוואני, ועזרה לסעידה במטבח ועשתה גם ספונג'ה וביביסיטר לעובד וסיפרה לו סיפורים יפים מן הקיבוץ ומן הפלחה והטרקטור וקטיף האפרסמונים, ולבסוף נקשרה נפשה בנפשו של יעקב קרוואני שהיה אחלה גבר שבעולם ולאחר כמה חודשים עשו חתונה יפה בנוסח התנזים, הווי אומר שתימנים ואשכנזים מתחתנים קוראים לזה תנזים, שילוב של שוקו עם וניל.

ואידך זיל גמור:

 והאלוף מורג חרוץ/  עדיין יושב עם הלשון בחוץ

 ומחכה למרת חגית/  או לפרגית

ונאלץ להסתפק באשתו/  שתעשה ממנו איש טוב,

ולהצניע הליכותיו / כמו עלה נושר בסתיו.

צא ולמד שתכנית הגרעין/  היא שם כיסוי לסוטה מין

 ומעתה מרת חגית ויעקב/  ידעו בחייהם אך טוב .