מריבות הבגדים.

מריבות הבגדים.

מאת זיגי בר-אור 

היות וימי החורף מתקרבים

והבגדים בהמון כהר נערמים,

אומרת לכולם החולצה,

זו שבצוואר לגמרי פתוחה

לזאת עם השרוולים הקצרים:

"אני עוד בעניינים

טרם קר בערבים,

אז אנא השתמשו בי

לפחות עוד כמה ימים".

קופץ הסוודרון

ויוצא מהארון:

"מה פתאום?

נעלם כבר החמסין,

אני כל הקיץ בנפתלין,

הגיע העת לכולם להזכיר

שהחודש בחוץ יהיה קריר.

אבל חצאית המיני המְגַרָה

משתוללת בקול צעקה:

"אני לא נכנסת לארון

לא אקלקל לגברים התיאבון,

יש לי לפחות עוד חודש

ולא אפנה לגברים עורף

לפני שאכנס לשינת החורף".

רק תחתוני הבוקסר צוחקים

ולגַטקֵעס הארוכים לוחשים:

"נראה אתכם עלי מוותרים

כאשר אתם לפניה מתפשטים,

איך היא תצחק ובמבט דוחה

 תגיד לך, מה זה, זה גבר זה ?"

החליפה והמכנסים הארוכים

בכל הוויכוח לא מתערבים,

יש להם ניסיון והם יודעים,

כשהיא או הוא לדייט יוצאים,

אם חם בחוץ או קריר בערבים,

 אותם מהארון יוציאו בכל המקרים

ולכן הם לכל הבגדים אומרים:

"למה נריב בינינו הבגדים,

יש גם לנו אופי שכולם מכירים,

יהיה להם קר, ייקחו אותנו מיד,

את כל בגדי החורף בבת אחת.

אבל גם על בגדי הקיץ לא מוותרים,

אז על מה בעצם אתם רבים ?"