נעמה
היא
טיילה לאורך החוף שקועה במחשבות. עיניה השחורות אשר בדרך כלל הביעו שמחת חיים, בהו
בחול אשר חרך את כפות רגליה היחפות וחשפו ייסורים עצב ודמעה שזרמה והתגלגלה לאורך
הלחי השזופה, שובל שמלתה אשר עף ברוח וגילה שתי רגליים בצבע המוקה שערה השחור התנופף אף הוא ברוח הסתווית אשר נשבה
בפניה היפות .
נעמה
וליאור תכננו להתחתן חודש לאחר מכן ומכיוון שבאותו חודש אמורה היתה נעמה לחגוג את
יום הולדתה ה-40 , תכננו להיכנס להיריון מיד או גם לפני כן.
היה זה בוקר יום סתווי רגיל, השמש נצנצה מבין
ענפי העצים האירה את פניה של נעמה אשר
הביעו אושר אין קץ, קיבלה תשובה חיובית לבדיקת ההריון שלה.
במשרד
האדריכלים בו עבדה ההמולה חגגה אותו בוקר , לקראת תצוגה של חברת המטבחים "כל בו שף" שרצתה להרשים את האדריכלים שיעבדו עימם ,
אבל נעמה ריחפה לה בחלומות בהקיץ על התינוק שיולד מדמיינת כיצד יראה והאם זה בן או
בת. היא החליטה לא להשתתף בתצוגה ולהקדים לצאת מהעבודה הביתה לסדר את הבית ולמלא
אותו בריחות בשומים ואז כשישבו יחד לאכול היא תספר לו על ההריון.
היא
חייגה לליאור .
"מה קורה"?
"בסדר מאמי " ליאור נשמע לה קצת מוזר . " אני בסדר"
מה אתה
עושה"?
"אני
בעבודה".
ליאור
היה צלם פרסומות אשר תמונותיו הופיעו על גבי מסכי ענק ברחבי העיר ועל גבי מוניות
ואוטובוסים. בימים אלו עסק בצילום דוגמנית אשר פרסמה משקה מוגז של חברת
"רמבו" כך שכאשר שמעה צליל צחוק נשי בסמוך לו לא חשדה ולא חשה מאוימת , היתה
שקועה כולה בתחושת הניצחון על כך שנכנסה להריון ללא כל מאמץ למרות גילה . מה שלא
ידעה הוא שליאור לא נמצא בעבודה וכי הוא אחרי שתים שלוש כוסיות של וויסקי.
"גם
אני בעבודה יש כאן לחץ נוראי , באיזו שעה בערך תחזור הביתה היום?
רשרוש
מוזר נשמע בעד האפרכסת מכעכע
בגרונו ובקול צרוד קמעה מלמל "האא.." אני לחוץ
בעבודה יקירתי לא יכול לדבר" ומיד ניתוק של הטלפון."
הם גרו יחדיו בדירה שכורה בלב ליבה של תל- אביב
,השעה היתה שעת צהריים מאוחרת . היא נכנסה הביתה ומיד נגשה למטבח, לאחר שחלצה את
נעליה ניגשה למקרר להוציא בקבוק קולה לפתע הבחינה כי על המתלה אשר בכניסה לדירה מונח מעיל כחול . מוזר, חשבה של מי זה ? " ליאור "?
היא קראה בקול
ולא קיבלה מענה. נכנסה העיפה מבט
בסלון, עברה דרך חדר ששימש להם כחדר ארונות ואז לחדר השינה ושם על המיטה שלה הם
ישבו חבוקים חצי ערומים והביטו בה במבט נדהם לא מצפים להפתעות . לרגע עמדה מבועתת
המומה וליבה הלם בחזקה, שלושתם שתקו בתדהמה ואז פנתה לאחור במהרה ליאור משך עליו את השמיכה שהיתה מונחת על המיטה
ורץ אחריה "נעמה , חכי, זה לא מה שאת חושבת"..
היא
הסתובבה והביטה בו במבט שמעולם לא ראה אצלה כאב מהול בקור וכעס מבט של אדם שעולמו
חרב עליו.
"זה
לא מה שאני חושבת? אז מה זה צילום?"
סערת
הרוחות והמועקה שלפתע חשה בבטנה לא אפשרה
לה להמשיך ולדבר היא רצה לכוון
הדלת טרקה
אותה בעוצמה ונעלמה לתוך ההמון הסואן .
