באוויר הקר של דצמבר

בפעם הראשונה

זה היה ריצוד

מאין הפרעה נסתרת

היא עמדה

וטיפות עדינות ליטפו את פניה

ביום קר, בחודש דצמבר

הגיוני שאיש לא הבחין מעולם

בפעם הראשונה

שהבחנתי האדים שלה

קצת פחות בוהקים

קצת יותר קרים

לא תיארתי לעצמי

שהיא בילתה חודש

בטיפות מרות על מצע של דמעות

כמה מופתע הייתי

כשהיא אמרה לי

שהיא הייתה

חוזרת על אותה החלטה

בשביל רגע אחד

ללא שום חרטה

בשביל הבזק קליל

מעניין אם היא ידעה

שהיא אחת מאותם האנשים

שצובעים את העולם בשלל גוונים

מאותם אנשים ששוברים את ליבם

יום אחר יום בשביל שכולנו נוכל לחלום

אלה שמהרסיסים מפסלים ומנגנים

ואז אוספים הכל בקפידה

ועושים זאת שוב ושוב

רק כדי שנרגיש קצת יותר אנושיים

אך זה היופי

זו הסיבה

שפניה קצת יותר חיוורים

היא לקחה את אודם לחייה

ופזרה אותו בגנים אפורים

סתם כי הם היו קצת קרירים

זו הסיבה שהטיפות של דצמבר

מתעכבות עוד כמה שניות

כדי לנחם את לחייה הלבנות

בחודש דצמבר כשכל האפורים

בבית החם ביחד מכורבלים

מגיע לה משהו קטן

גם אם הוא קר

גם אם הוא רק הקור של דצמבר

שיכול להציע רק טיפות על הפנים