צוֹק הָעִתִּים/דָּויִד סָמוֹכָה דּוּדִי

 בס"ד                                                              

"צוֹק הָעִתִּים" (דניאל ט, כה)

צוֹק הָעִתִּים/דָּויִד סָמוֹכָה דּוּדִי

בְּצוֹק הָעִתִּים

חִפַּשְׂתִּי מִפְלָט,

אֵלָיו לָנוּס

לְחַפֵּשׂ לִי מִקְלָט.

לִבְרֹחַ אֵלָיו

לִצְנֹח בְּלֵּאוּת.

לְהִתְכַּנֵּס אֶל עַצְמִי,

לִבְרֹח מֵהַמְּצִיאוּת.

לִשְׁקֹעַ  עָמֹק

בִּתְהוֹם הַנְּשִׁיָּה.

לִשְׁכֹּחַ מֵעַצְמִי

וּמֵעוֹלַם הָעֲשִׂיָּה.

עוֹצֵם אֶת עֵינַי

מִתְמַכֵּר לַשֶּׁקֶט.

מְבַקֵּשׁ מֵאֱלֹהַי,

עָשָׂה עִמִּי חֶסֶד.

אַל תְּיַסְּרֵנִי,

בַּשּׁוֹט וּבַשֵּׁבֶט.

תֵּן לִי חַיִּים,

שֶׁל שַׁלְוָה וְשֶׁל שֶׁקֶט.

שָׂבַעְתִּי מֵהַדְּבַשׁ,

מֵהָעוֹקֵץ  נַסְתִּי.

בְּצוֹק הָעִתִּים