שיר השבוע - געגועים

געגועים                    

הוא ברח מהמלחמה שלקחה את חברו הטוב

הוא לא יתן לה לקחת גם אותו.

הוא בא אל מקום רחוק

שם היופי פרץ אליו מכל עבר,

עמד על חופה של קורסיקה

מולו היה הים כחול עם תלתלים לבנים

השקיף אל המרחקים

שם האי של מונטה קריסטו מונח

בתוך מים כצבע הליקר שאהב.

התהלך על פני סלעים לוהטים

לאורכו של חוף, שהשקט חובק אותו.

חש כי חלומו התגשם –

יופי כזה לא אמצא, אמר בלבו

את ביתי אבנה פה

לא אשוב אל המלחמה.

עמד מול היופי ולא יכול לו

געגועים אל הבית פרצו מלבו.

עמד בתוך סימפוניה של אור

ושאף אל קרבו ריחה של מולדת,

לכל מקום לקח אותה איתו.

הוא לא עַזָבָה והיתה ספונה בלבו

סם חייו הייתה.

הוא ראה אותה

הרגיש אותה

היה חלק ממנה

והיא קראה לו לשוב

כמו אם הקוראת לבנה.

הגעגועים הציפו אותו,

התישב תחתיו על החוף

עצם עיניו ואטם לבו אל היופי,

המתין לשוב אל ביתו

גם אם מחכה לו שם מלחמה.

הוא לא ראה יותר את קורסיקה

את ירושלים ראה,

ראה אבן לבנה

ושמו של חברו חקוק בה

דמעה מעינו ירדה.