עֲנָוָה וּצְנִיעוּת /דָּוִיד סָמוֹכָה דּוֹדִי

בס"ד                                                                                                    

ח הִגִּיד לְךָ אָדָם, מַה-טּוֹב;

וּמָה-יְהוָה דּוֹרֵשׁ מִמְּךָ,

כִּי אִם-עֲשׂוֹת מִשְׁפָּט וְאַהֲבַת חֶסֶד,

וְהַצְנֵעַ לֶכֶת, עִם-אֱלֹהֶיךָ (מיכה ו')

 עֲנָוָה וּצְנִיעוּת /דָּוִיד סָמוֹכָה דּוֹדִי

לְכָל אֶחָד יֵשׁ חֶסְרוֹנוֹת,

אֵין אָדָם מֻשְׁלָם,

מַלְאָכִים יֵשׁ בְּשָׂמִים,

עַל הָאָרֶץ בְּנֵי אָדָם.

לְכָל אָדָם יֵשׁ מִגְבָּלוֹת,

אַל יִתְהַדֵּר אָדָם הַנּוֹצוֹת לֹא לוֹ.

"אַל יִתְהַלֵּל חוֹגֵר כְּמַפְתֵּחַ",

אַל יַחְשֹׁב "אֲנִי אַפְסִי וְאֵין עוֹד".

אָדָם לָאָדָם אַל יִהְיֶה זְאֵב,

כִּי הָעוֹלָם עַל צִירוֹ סוֹבֵב.

פַּעַם לְמַעְלָה פַּעַם לְמַטָּה,

"הַצֶּנַע לֶכֶת", בְּעֲנָוָה הִתְנַהֵג.

צְנִיעוּת, עֲנָוָה וְדֶרֶךְ אֶרֶץ,

הֵם מַפְתֵּחַ לִשְׁלוֹם הַעוֹלָם.

"מַיִם שׁוֹחֲקִים אֶבֶן ".

דִּבּוּר  רַךְ מֵמִיס הַקָּשׁוּחַ בָּאָדָם .

טו  בְּאֹרֶךְ אַפַּיִם, יְפֻתֶּה קָצִין;

    וְלָשׁוֹן רַכָּה, תִּשְׁבָּר-גָּרֶם.

"עַל כֵּן אַפָרֵשׁ לְךָ אֵיךְ תִּתְנַהֵג בְּמִדַּת הָעֲנָוָה, לָלֶכֶת בָּהּ תָּמִיד: כָּל דְבָרֶיךָ יִהְיוּ בְּנַחַת, וְרֹאשְׁךָ כָּפוּף; וְעֵינֶךָ יַבִּיטוּ לְמַטָּה לָאָרֶץ, וְלִבְּךָ לְמַעֲלָה; וְאַל תַּבִּיט בִּפְנֵי אָדָם בְּדַבֶּרְךָ עִמוֹ. וְכָל אָדָם יִהְיֶה גָדוֹל מִמְךָ בְּעֵינֶיךָ: אִם חָכָם אוֹ עָשִׁיר הוּא – עָלֶיךָ לְכַבְּדוֹ. וְאִם רָשׁ הוּא, וְאַתָּה עָשִׁיר אוֹ חָכָם מִמֶנוּ – חֲשֹׁב בְּלִבְּךָ כִּי אַתָּה חַיָּב מִמֶנוּ, וְהוּא זַכַּאי מִמְךָ, שֶׁאִם הוּא חוֹטֵא – הוּא שׁוֹגֵג, וְאַתָּה מֵזִיד.

בְּכָל דְּבָרֶיךָ וּמַעֲשֶֹיךָ וּמַחְשְׁבוֹתֶיךָ, וּבְכָל עֵת – חֲשׁוֹב בְּלִבָּךְ כְּאִלוּ אַתָּה עוֹמֵד לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וּשְׁכִינָתוֹ עָלֶיךָ, כִּי כְּבוֹדוֹ מָלֵא הָעוֹלָם. וּדְבָרֶיךָ יִהְיוּ בְּאֵימָה וּבְיִרְאָה, כְּעֶבֶד לִפְנֵי רַבּוֹ.

וְתִתְבַּיֵּשׁ מִכָּל אָדָם. וְאִם יִקְרָאֲךָ אִישׁ – אַל תַּעֲנֵהוּ בְּקוֹל רָם, רַק בְּנַחַת כְּעוֹמֵד לִפְנֵי רַבּוֹ." (קטע מאיגרת הרמב"ן}