חברות - לבמת הדיון.

                  נכתב בעקבות שירה של גלי "טבולה ראסה"

חברות

סיפרת לי - שאת אוהבת כל אדם באשר הוא אדם

אמרת - שאת מאמינה שיצר לב האדם טוב מנעוריו

אמרת לי -

שאת מקבלת אל תוך לבך כל מי שמבקש להיכנס

ראיתי אותך ואת מוארת כולך

משאירה בתוכך את התמימות ואת האמונה באדם.

אבל -

אין לך גלאי מתכות בכניסה

לכן את לא מגלה

את מי שבא עם סכין

רק אחרי שהסכין בלבך ננעצה.

ואז - את מטפלת בפצעים

מחטאת ומנקה

ומוציאה את הנגע הרע...

ישנם אותם אנשים,

שמכסים את פניהם במסכה

כזו שמציגה  טוב לב ואהבה

את משיבה אהבה ופותחת את לבך -

ואז ברגע אחד המסכה נופלת,

ואת מגלה שעומד מולך אדם עם סכין שלופה ביד

וחיוך זדוני על פניו.

אבל בצד הבודדים האלו -

יש כל כך רבים שהם טובים ומעשירים את חייך

הם תמיד יהיו לצידך

הם אף פעם לא יאכזבו אותך

את יכולה לבטוח בהם -

הם לא יתנו לך ליפול

הם ישימו רטייה על פצעייך.

והם -

גם יפתחו את לבם לקבל אותך אל תוכו.

למענם -

למען חברי אמת שכאלה

אין ברירה

אלא לפעמים להיפגע.