מא-מא

 מא~מא

לחשתי אל תוך הריק 

גופך הרפה והעלוב

לא ניראה כמוך

יכולתי לחוש אותך

מרחפת

כשאני לוחשת

מא-מא

אלו ההברות

שביטאתי בילדותי

בנעורי

בבגרותי

קורי עכביש

עוטים אט

על זכרונותי

אני זוכרת

את מותך ובוכה

כאילו כל חוט

במרקם הכאב

ביננו נמס

משאיר חותם

של מתיקות

מתגעגעת אליך

הזמן יצר מתאר

של ריחוק

טעם של מרירות

יגונות מצוקות

של ילדות

מצוירים כמפות

על נשמותינו

קולך הסרקסטי

ניתק כל קשר ביננו

על אף זאת

מא-מא

מה שגורם לי לבכות

הן לא הפגיעות

אלא ההברות

של קטנות האהבה

הקבורות שנים רבות

ועולות ומתגלות

אהבה שבחרנו

להתכחש לה