על הדת, יום כיפור והארי פוטר

לפני שאני פותחת ברשומה ומקדמת דעתי על יום כיפור והדת, אני חייבת בראש ובראשוןנה לציין  שאני מאמינה באלוהים. באמת ובתמים אני מאמינה בקיומו וכל יום כיפור ומידי לילה שני, נושאת תפילה אישית ביני לבינו. הרי תחשבו, איש לא הצליח באמת להסביר איך נוצר הכל. או-קי, ידוע שהיה המפץ הגדול וכנראה החיים התחילו מחד תאים, אבל מאיפה זה הגיע? מאיפה הכל התחיל? העובדה שלאיש אין תשובה אומרת הרבה.

בכל מקרה, בדת אני פחות מאמינה. מצטערת, כמה שניסיתי ושקדתי במנהגים השונים, לא נראה לי סביר מידי. אני באמת חושבת שהתנ"ך, ההלכה והתלמוד הם פרי תוצר של בני אדם. כמו שכתבו את המיתולוגיה, כך גם אותם. סיפורי עמים שעברו מפה לאוזן ומדור לדור. מן הסתם חלק התקיים וחלק לא, אבל אותה מנהגים ודברות, חוקים והלכות פשוט באו מחכמים של אותה תקופה, שכך האמינו, אך אני די בספק שכל זה הגיע מהאל עצמו. מה שמוזר, דווקא לאחר שלמדתי כמה קורסים ביהדות ושמעתי כביכול את ההסברים להלכות השונות, הכל נראה לי פחות הגיוני, בעיקר כי ההבדלים בין מה שכתוב בתנ"ך לשאר ההלכות גדולים מידי. למשל, כתוב בתנ"ך לא לאכול עז מחלב אימו, מה שמראה בהחלט אנושיות, כי אכזרי מידי לעשות כזה דבר, אבל לא מזכירים לרגע שאסור לאכול בשר עם חלב, וטוענים שיצאו ממצרים כשלא הספיקו לאפות לחם ומכאן המצה, אבל לא נראה לי שהכוונה היתה לאכול עוגה מקמח מצה ואפילו שבת, יום מנוחה ורעיון נהדר, אפילו עם התפילות אך מאיפה לקחו שאסור להדליק אור, שהרי זה לא ממש מאמץ? ויש עוד הרבה כאלו.

עכשיו עבר יום כיפור ואני שומרת. שומרת בגלל המשפחה והמסורת ולפחות כל זמן שאני גרה בבית הורי אמשיך לשמור. לשמור אצלי אומר לא להדליק חשמל, לא לראות טלויזיה, לא אינטרנט (הכי קשה לי!) ולא לדבר בטלפון. אני לא צמה, אבל הפעם, לא מתוך חוסר אמונה, אלא כי אסור לי מבחינה בריאותית. אם אצום באמת יכולות להתרחש לי בעיות מרובות ואף שמעתי יותר מרב אחד מדבר על קיפוח נפש. האמת, אבל, אני לא הכי מבינה את ההגיון ביום כיפור. אז אדם יכול לחטוא ולפשוע כל השנה ויום אחד הוא שומר ומקפיד וזהו, כל העברות נשכחו כלא היו?

בכל מקרה במהלך יום כיפור קראתי בפעם האלף את "הארי פוטר" והתחלתי לחשוב על מה יהיה. ברור כבר שהארי לא ימות (זו ההשערה בכל מקרה) אבל מישהו אחר כן ימות, מישהו חשוב. ומה בנוגע לסנייפ? לא נראה לי שהוא באמת רע, משהו לא מסתדר לי פה. הרי דמבלדור ממש סמך עליו ולא נראה לי שדמבלדור יכול כל-כך לטעות באופיו של אדם, במיוחד שבסוף היתה מעין תחינה מדמבלדור, תחינה להרוג אותו. ואולי הוא אפילו לא מת? לא קשה כל-כך לארגן זאת. כסופרת למדתי שהכל אפשרי בספרים. אפילו לרגע תכננתי לכתוב המשך ל"אהבה על גלגלים" בו מיכל מתעוררת מהעילפון לאחר התאונה בבית הספר ומתברר שכל מה שארע מאז, היה רק חלום. בכל מקרה, סתם הרהורים.

את הרשומה אני מסיימת במשפט אחד, שמקווה שלא יכעיס יותר מידי אנשים, אך זו דעתי. אולי עוד כ 5000 שנים מישהו ימצא את ספרי הארי פוטר והספר יהפוך לתנ"ך של אז כשהארי הוא הכח העליון ווולדמורט הוא השטן?