מסמר שמוט ראש

בבית ישן ועייף
על גבעה בודדה וקרחת
 יושב אדם ללא שם וללא מטרה
ונושם
בדממה
 
ובבית חמים
האוויר מלטף
צלליות מרקדות על הקיר החשוף
 רק מסמר שמוט ראש
וחלוד עצמות
מלחש
מתחרט
על שנים של בדידות

ואין מי שיראה איך דממה מדממת
בין סדקים וקמטים ברכות
ואין מי שישמע איך דממה מאיימת
באזניים שכבר לא שומעות

ואדם רק יושב
שם ללא מטרה
ללא שם
כי אין מי שיקרא

וחיוך על פניו
וניצוץ בעיניו
ואיננו נושם עוד
עכשיו