הדייג ונימפתו. בהשראת ציורה של נורית ליברמן

קופידון לא תמיד מדייק בירי חיציו

וכשאפרודיטה איננה בסביבה

הוא יורה אותם ללא הבחנה.

בסיפורך סתם נפלט לו חץ

ופגע בנימפה - בדיוק כשדייג צעיר עבר בסביבה

והאהבה פרחה (ולא הייתה זו אהבה אפלטונית)

כשלא הסתפקו רק במפגשים על הים וברגעים גנובים 

כשהחליטו למסד את הקשר נתקלו בקשיים

מה תגיד אמא פולנייה כשהצעיר הביא לה בחורה 

שהיא חצי אלוהים.

וישמור אלוהים - הם עוד יביאו לה נכדים ממונגוליה או מסין.

מה אומר ומה אגיד -

סיפור שיכול להיכנס לסיפורי המיתולוגיה היוונית. 

איזה יופי. התענגתי על כל מילה. שלל דמויות מן המיתולוגיה לבשו כאן צורה משלהם. ומדוע לא בעצם. גם רומיאו ויוליה צצו וצפו בדמיוני, אל חופי התשוקה הלוהטת של השניים. האירוניה שלך בלתי מוסתרת כשענייני המזלות מתערבים להם בפנטסיה הזו.

מה אני חושבת? שלכולם מותר לאמץ בתנאי שנמצאו כשירים כאנשים אחראיים ולא על פי נטיותיהם. ושלשניים האלה חייבים לאשר להינשא, ובכלל במקומם-לא הייתי שואלת את אמא ואבא. בלאו הכי איש לא יוכל לדעת האם נישואין יצליחו או לא. הכל בידי זאוס והאלים. מן הידועות הוא.

מתוק השיר הזה דווקא ברמיזות שיש בו. מין ריחוף בעולמות של דמיון לרגע, עם מסר הנוגע לאהבה. האם אכן האהבה מנצחת את כל המכשולים? מבחינתי, יש להם אישור