אבא

אבא/עידית אורדן    25/8/2017

אבא

לו חגגנו לך היום יום הולדת

הייתי במסיבת מאה ושלוש אותך מכבדת

במקום לחגוג בשמחה

בעצב רב ובדמעות בלב אבקר בקברך.

 אבא, הלכת לי בפתאומיות ובטרם עת

לא הספקתי להיפרד ממך באמת.

הייתי בטוחה שתחזור הביתה , שמצב לִבְּךָ יתייצב

לא חשבתי שליבך פתאום יידום  ושליבי יתעצב.

 בלב ובראש נשארו  המון זיכרונות

החולפים מול העיניים כאלבום תמונות.

זיכרונות  וגעגועים לחוויות המשותפות

שעם מותך נקטעו  ואינם עוד.

 מצבת אבן הקמנו ועליה חרוטות בשחור מילים,

שמך ותאריכי לידתך ומותך על אבן קרה  מגוללים.

בבואי לקברך, זיכרונותיי וגעגועיי מעל קברך שוטחת

דמותך האצילה בעיני ובמחשבתי לעולם אינה נשכחת.

 לכן אצמד לאמונה

שאתה מלמעלה שומע ורואה אותי בכל פינה.

משקיף עלי ועל משפחתי מתמונה.

כשבאים הנכדות והנינים

נדמה כאילו אתה מעלה חיוך על הפנים.

 לא ביקשתי כמעט דבר-

בכל עת פינקת, נתת והתנדבת.

נתינה ענקית היתה לך.

תמיד אמרת לי:

"אני רוצה לתת ולסייע כשאני חי

שלא יחכו שאמות."

 בחתונת נכדתך, ענת, לא הספקת להתרגש

ועכשיו כבר ארבעה בנים לה יש

עגום ליבי  שלא זכית להכירם

בוודאי היית נהנה מהם ואִתָם

ופניך היו מאושר קורנים.

 היית עבורי  דמות לחיקוי

לצניעות ודרך ארץ

לאהבת האדם  ועזרה לזולת

שהיו נר לרגליך.

 צחוק והומור היו טבועים בך

בהם השתמשת להתלוצץ עם אנשים שהכרת וחברים.

לעיתים גם לעקוץ אותנו במשפחה.

לפתור בעיה בדרך הנעימה

ומעימות להימנע.

 כל כך הרבה יש לי לספר לך ולומר

כל כך הרבה דברים קרו והתחדשו מאז מותך המר.

קצרה היריעה מלהכיל

איני יודעת היכן וכיצד להתחיל.

 כבר עברו מאז שהלכת עשרים וחמש שנים

אך הגעגועים  החזקים הכאב והעצב  בהחלט לא משתנים

גם אם  המוות הוא דרכו של עולם

ולא נחיה לנצח, קשה היה לי  לראותך בכל גיל נעלם.

 השמים כל שנה מתקדרים  בעננים אפורים

מלאים  בִּדמעות של צער.

ושירת תוגה מצייצות הציפורים

מראות הטבע הנפלאים אשר כה אהבת

בוכים בשתיקה על שללא שוב  הלכת.

 אבא

ליבי כואב ודומע

אתה כל כך, כל כך חסר לי!