שירים

ומאז נסוגו ההרים


אֲנִי אוֹהֵב לִכְתוב שִׁירִים
בַּדֶּרֶךְ לִירוּשָׁלַיִם,
בַּמּוֹשָׁב הָאֲחוֹרִי.

הָרוּחַ הַחַמָּה שֶׁל סֶפְּטֶמְבֶּר
מַצְלִיפָה עַל-
פָּנַי,
מַזְכִּירָה לִי יָמִים-
מִפַּעַם,
עֵת הָאוֹטוֹבּוּס -
הָיָה מְטַפֵּס לְאִטּוֹ,
וְאַתְּ-
הָיִית כֹּה 
יָפָה.

וּמֵאָז -
נָסוֹגוּ הֶהָרִים,
וְהַגְּבָעוֹת:
כְּמוֹ אֵין בָּהֶן עוֹד-
מִיְּפִי 
הַנְּדוּדִים .

אֲבָל בְּלִבִּי-
הֵן שָׁרוֹת.
תָּמִיד.

וְאַתְּ-
טֶרֶם נוֹלַדְתְּ 
בַּיָּמִים הָהֵם :
רַק צֶלֶם  הַבְּרִיאָה
וְיָמִים קַדְמוֹנִים
מְחַיְּכִים.

תגובות

אהובה קליין / אודי היקר. / 08/09/2017 17:01
בשן / ירושלים / 08/09/2017 23:51
אודי גלבמן / כי היא היתה פרי הדמיון / 09/09/2017 00:26
זיגי בר-אור / אם כך, אתה הוא זה שכתב � / 09/09/2017 12:00
עליזה ארמן זאבי / לאילו מחוזות מופלאיםי / 09/09/2017 20:57
שמאי ארמן / הרהורים נוסטלגים במיט / 10/09/2017 14:16