על סוגיית הפסגה

עַל  סוּגְיַת  הַפִּסְגָּה / נסים פרנקו

לֹא הָיִיתִי שָׁם וְאֵינֶנִּי חוֹשֵׁב שֶׁאֶהֱיֶה.

כִּי אֵין לִי מַה לְּחַפֵּשׂ שָׁם לְמַעְלָה טוֹב לִי כָּאן לְמַטָּה.

אֲנִי חוֹשֵׁב שֶׁלַּעֲלוֹת לְשָׁם זוֹ טִרְחָה גְּדוֹלָה שֶׁאֶפְשָׁר לְהוֹצִיאָהּ

עַל דְּבָרִים הַחֲשׁוּבִים לִי יוֹתֵר וּלְשֵׁם מַה בִּכְלָל ? זוֹ בְּסַךְ הַכֹּל

כְמִיהָה שֶׁל הָאֶגוֹ.

מִלְּבַד זֹאת תּוֹךְ כְּדֵי כְּמִיהָה לְהַגִּיעַ אֵלֶיהָ אַתָּה לֹא מַבְחִין

בַּיּוֹפִי הַסּוֹבֵב  שֶׁחוֹלֵף בְּדַרְכְּךָ.

אַתָּה מַחְמִיץ הַרְבֵּה בְּכָךְ כִּי רוֹב הַדְּבָרִים הַיָּפִים מִתְרַחֲשִׁים כָּאן לְמַטָּה

וְאַתָּה שָׁוֶּה בֵּין שָׁוִּים פָּחוֹת אוֹ יוֹתֵר.

וּבְדֶרֶךְ כְּלָל מִי שֶׁעוֹלֶה גַּם יוֹרֵד! כִּי כָּל פִּסְגָּה הֵחֵלָּה מִלְּמַטָּה

וּלְשָׁם הִיא חוֹזֶרֶת.

מִלְּבַד זֹאת וּבְנוֹסַף, בְּאֶמְצַע הָעֲלִייָּה לַפִּסְגָּה תָּמִיד יִמָּצְאוּ מִי אֲשֶׁר

יְּנַסּוּ בַּחֲנֻפָּה רַבָּה לְהַעֲלוֹת אוֹתְךָ גָּבוֹהַּ, יְדַרְבְּנוּ אוֹתְךָ  וְאוּלַי

ייִשָׂאוּךָ וְאָז הֵם יִתְנַצְּחוּ בֵּינֵיהֶם, שֶׁעֲלִייָּתְךָ תִּיזָּקֵף לִזְכוּתָם  וְשׁוּב -

לְשֵׁם מַה ?  לְשֵׁם סִפּוּק הָאֶגוֹ הָרָעֵב.

מִכָךְ אֲנִי מַסִּיק שֶׁטּוֹב לִי כָּאן לְמַטָּה וְשֶׁלֹּא ייִשָׂאוּנִי  מַעֲלָה.

מַטָּה אֵרֵד בְּעַצְמִי.

לְּמַעְלָה אַתָּה חָשׁ בּוֹדֵד וַאֲנִי הֲרֵי אוֹהֵב אֲנָשִׁים סְבִיבִי.

אָז אֶשָּׁאֵר לִי לְמַטָּה תָּמִיד מוּקָּף בָּאֲנָשִׁים  שֶׁאוֹהֲבִים אֶת מַה שֶּׁיֵּשׁ בִּי

לָתֵת לָהֶם, ויוֹדְעִים שֶׁזֶּה לְלֹא תְּמוּרָה.

אוֹתוֹ פְּלוֹנִי שֶׁנִּמְצָא בַּפִּסְגָּה הוּא כָּל כָּךְ בּוֹדֵד שֶׁאֵינוֹ רוֹאֶה כִּמְעַט

אַף אֶחָד כְּדֵי לָתֵת לוֹ מֵעַצְמוֹ, אִם בִּכְלָל חָשַׁב עַל כָּךְ וְהוּא מַבִּיט

לְמַטָּה וּמִתְבַּייֵּשׁ לָרֶדֶת כִּי בְּכָךְ הוּא קוֹבֵר אֶת הָאֶגוֹ שֶׁלּוֹ וַהֲרֵי הוּא כָּל כָּךְ

הִתְאַמֵּץ לַעֲלוֹת.

מוּטָב אֶשָּׁאֵר כָּאן וְאֶחְלוֹק עִם מְקוֹרָבָי אֶת אֲשֶׁר בִּי  וְאָחוּשׁ שִׂמְחָה רַבָּה בִּרְאוֹתִי

אֶת הֲנָאָתָם.

שָׁלוֹם לָךְ פִּסְגָּה הִישָּׁאֲרִי לָךְ שָׁם לְמַעְלָה

וְחַבְּקִי אֶת הַבּוֹדְדִים הַמְּעַטִּים שֶׁסָּגְדוּ לָךְ.