חזרה ליצירות
שירים

ווידוי - לבמת הדיון של נורית, 21.10.17

צביה | (21/10/2017 22:37) | 92 צפיות | | ייצא ל | יצוא ל
לפעמים אני מתחבאת מאחורי המלים
מנסה לצמצם את עצמי, ולא לעשות גלים
לכבול את עצמי בכוח לבל אפרוץ, ממש לכבול בכבלים
ולכתוב כתיבה סינתטית, נקייה, צמודה לכללים

לפעמים את מסתתרת מאחורי חרוזים
לא מאפשרת לנפש הפצועה להתגבר ולהחלים
מדלגת על מהמורות, מתעלמת ממכשולים
וכולי....כמו שאומרים בסלנג....רוח וצילצולים

אבל אז פתאום הן כאן, המלים הגלויות
כבר לא מתייפייפות, כבר לא בתוליות
עמוקות מיני ים, כמעע אין-סופיות
מכות בי בלי רחם, מכאיבות, אכזריות

ואני מנסה לומר להן - מה לכן, אנוכיות?
בחייאת, תעזבו אותי, אולי תתנו לי כבר לחיות
והן עונות לי בשקט, את לבי וגופי מקפיאות
אנחנו כאן כדי להישאר, להיות אמתיות

ואז אני תופסת את מידת האמת והגילוי
ומרגישה שאין לי אוויר, כמו  אדם שעל החבל  תלוי
אבל אני יודעת שכאן ועכשיו, ללא שום דיחוי
יבוא הווידוי. 

תגובות

נורית ליברמן / פתאום הן כאן, המלים הגלויות / 21/10/2017 23:25
גלי צבי-ויס / המילים הגלויות / 22/10/2017 06:27
יום טוב צבי / מאחורי המילים / 22/10/2017 08:12
יצחק אור / המילים הגלויות / 22/10/2017 09:20
ליים / וואו... / 23/10/2017 17:59
חזרה ליצירות