חזרה ליצירות
שירים

גלגול נשמות...

צביקה הורוביץ | (28/10/2017 13:32) | 101 צפיות | | ייצא ל | יצוא ל
"אינך רואה ?"
כך הן אומרות לי
"מה איני רואה ?"
כך אני
"את הדמיון, את הדמיון"
הן אומרות
מצביעות על התמונה שבקיר
תמונת אבי, צעיר לימים
"אל מי?"
אני שואל
"אליו"
הן עונות ומורות עליו
"לנכד שלך,איתן"

ואני שותה את האוירה בצמא
ואוהב את מה שמתגלגל פה

כל חיי לא האמנתי בגלגול ישויות
נעלמות
גם נלחמתי בזה בכח הפילוסופיה
שבי
אך כעת, אני מביט בזוגתי
ובמטפלת הסרי לנקית של אמי
ואל הקיר הדומם
ועיניהן מתריסות מולי:
"זה הוא"

אז אני  הולך לחדר השני
ומחבק את בן השש אל ליבי...

"למה אתה בוכה?"
הוא שואל
"זה משהו בעינים"
אני עונה
"לא סבא, אתה בוכה"
הוא אומר
"אני כבר מכיר אותך
אני יודע מתי אתה בוכה"

אז אני מקרב את ראשי לראשו
ואומר:
"זה הזמן לדמוע
איש קטן חכם שלי
הפילוסופיה תחכה
עד מחר"...

תגובות

בשן / הדמיון / 28/10/2017 15:27
גלי צבי-ויס / גלגול ישויות / 28/10/2017 19:08
נורית ליברמן / הפילוסופיה תחכה עד מחר"... / 29/10/2017 07:43
יום טוב צבי / גנטיקה ורוח / 29/10/2017 08:30
חזרה ליצירות