29 בנובמבר

29 בנובמבר / עמירם פאל

אמא נפטרה כבר לפני די הרבה זמן. כולנו זכרנו אותה בכאב ואיש אף לא העלה בדעתו למחוק אותה מקבוצת הווטסאפ המשפחתית. את הטלפון הנייד הישן שלה, לא נמצא ולו נכד אחד שירצה. הוא היה מדור אחר, מוקדם, בלתי משוכלל. לא זרקנו אותו מסיבות נוסטלגיות בלבד, אבל כן שמנו אותו במגירה ופשוט שכחנו ממנו.

הזמן עבר, החיים נמשכו. אמא לא נשכחה כמובן. אבל לאט לאט נזכר בה כל אחד מהמשפחה, רק פעם ביום, אחר כך פעם ביומיים ובהמשך ידענו כולנו, זה יילך ויתרחש לעתים יותר ויותר נדירות. בסופו של דבר נתרגל ונסתגל איכשהו לחסרונה, מי מהר יותר ומי לאט יותר, אבל זה יקרה. זו דרכו של עולם.

יום הולדתו של אבא חל ב-29 בנובמבר, יום היסטורי. שנים לאחר פטירתו המשכנו לחגוג לו את היום, יחד עם אמא. וכשהיא הלכה לעולמה ברור היה שלא נחרוג מהמסורת. אבל גם כאן החלה שחיקה איטית, בלתי מורגשת כמעט. הזכרנו אותו עדיין בבוקר ה-29 בנובמבר. גרי אפילו שלח בקבוצה סדרה של תמונות של אבא הצעיר. אבל הכל נעשה מצומצם יותר, מאופק משהו, פחות ופחות רגשני. כמו דהה קצת עם השנים.

בערב הדלקתי טלוויזיה, לראות חדשות. הנושא המרכזי היה ה-29 בנובמבר. לא היו כנראה חדשות טריות מרגשות במיוחד ולכן הקדישו לנושא, הפעם, חלק גדול מהמהדורה. הטלפון צלצל באמצע וגרי היה על הקו. זה לא היה רגיל, שהוא יצלצל באמצע החדשות, אבל הנחתי שגם הוא שבע מההיסטוריה ומצא את הזמן והחשק לדבר, במקום ללעוס שוב אירועים ישנים, אפילו אם הם היסטוריים כמו היום.

קולו הנרגש הבהיר לי הבהר היטב שלא בכך המדובר:

"ראית את הווטסאפ?"

"לא בשעה האחרונה. מה קרה?"

"תפתח את הקבוצה".

יצאתי קצת מהאדישות, פתחתי את הטלפון הנייד, נכנסתי לווטסאפ, לקבוצה המשפחתית ואז נתקעתי. דקה ארוכה הבטתי, לא מבין, בחצי הלם, בשורה הקצרה שנכתבה שם תחת הכותרת הצבעונית, "אמא".

אחר כך התעשתתי מעט ורצתי לאותה מגירה נשכחת. בידיים רועדות מעט, פתחתי ולמולי ניצב במלוא עליבותו, מכשיר הטלפון הישן שלה. איש לא גנב אותו.

עוד הלם קטן ואז רעיון חדש. בידיים, שבפירוש היו כבר רועדות, פתחתי את המכשיר. ה-סים שלו היה בפנים, במקום בו השארנו אותו לפני זמן כה רב.

המכשיר נפל ארצה, חלקיו מתפזרים על הרצפה.

בלי טיפת מחשבה נוספת, באופן אוטומטי לחלוטין לקחתי שוב את הטלפון הנייד שלי והבטתי בשורה המתנוססת שם, בקבוצה המשפחתית, תחת הכותרת "אמא". השורה הייתה קצרה ביותר והיו בה שלוש מלים בלבד: "הכל בסדר אהוביי".

ס ו ף