קרני זעף / עמירם פאל
מר מנשה בן גיל, מנהיג האופוזיציה הראשית במדינת ישראל, קבל את מברקו של ראש הממשלה באותו בוקר, בהיותו עדיין בבגדי השינה שלו ובאמצע הגילוח. הוא קרא את המברק בחטף והחוויר מעט. לשנייה אחת הוא עוד התעכב בחדר האמבט בכדי לשטוף את משחת הגילוח מעל פניו ובלי לסיים את מלאכתו רץ לחדר השינה, לבש את בגדיו ויצא במהירות חפזון בלתי אופיינית. אשתו נותרה ישנה בשלווה בבית, בלי לדעת דבר.
האלוף משה קאולי, ראש אג"ם, היה בשעה 06.50 אותו בוקר, כבר ער לחלוטין ושקוע כולו בבעיות היום. אלו ניצבו לפניו כשהן לובשות צורת טילים וקני תותחים "לבנונים" - אירנים בגבול ישראל - לבנון. לצדו ניצב היה "שרול" אלוף פיקוד הצפון ופני שניהם הראו בברור עד כמה מדאיגה הבעיה. רק קריאתו הנרגשת של יוסי, נהגו של האלוף קאולי: "פויו, ראש הממשלה רוצה אותך" הצליחה לקטוע את חוט מחשבותיהם ולהסיטן לנושא אחר.
פויו - האלוף קאולי, ניגש בהילוך כבד אך מהיר אל מכוניתו הצבאית והקשיב לדבריו של האדם החשוב ביותר במדינת ישראל. שיחתם היה קצרה ובסיומה הוא השיב רק "כן אדוני, אני מיד מגיע!".
בעודו מניח את מכשיר הקשר הוא כבר היה באמצע הפניה אל נהגו "לשדה התעופה! תתקשר אליהם ותודיע שיכינו לי מסוק בדחיפות. אני טס לירושלים".
הרמטכ"ל לא צריך היה לקבל כל קריאת טלפון או מברק. הוא כבר היה אותה שעה ליד ראש הממשלה והם אף הספיקו לשוחח ביניהם לא מעט על נושא הדיון שיפתח תוך זמן קצר.
כל חברי ממשלת ישראל קבלו בשעה 06.50 אותו בוקר את אותו מברק המנוסח באותה לשון בדיוק: "הנך מתבקש להתייצב בדחיפות בירושלים. הממשלה מתכנסת בשעה 07.30 לדיון. העניין סודי ביותר ונוגע לביטחון מדינת ישראל". המברק היה חתום: יזהר רב-עם - ראש הממשלה.
בניגוד למקובל, בשעה 07.30 בדיוק, ללא שום איחור נפתחה ישיבת ממשלת ישראל. עוד בניגוד למקובל, כל המוזמנים לישיבה נכחו. באמצע השולחן, משני צידי ראש הממשלה, ישבו שניים - הרמטכ"ל ואדם שלישי שהיה בלתי מוכר לנוכחים.
ראש הממשלה היה כמובן זה שפתח: "בראשית דבריי אני חייב להזהיר את כל הנוכחים, כי מרגע זה ואילך מוטל סיווג "כמוס" על כל מה שייאמר במהלך הדיון ואין צורך להסביר מובנו של סיווג זה. בכדי לחפות על חלקו הארי של הנושא האמיתי נספר לעיתונאים לאחר הישיבה, כי הדיון נסב על בעיית הטילים ביהודה ושומרון. במידה ותתקבל בהמשך הדיון האמיתי החלטה אופרטיבית יש לשער שניתן יהיה לפרסמה או לפחות חלק ממנה."
"במהלך הדיון לא יירשם דבר ולא קיים וגם לא יתקיים שום מסמך כתוב בנושא זה, אלא בהעתק אחד בלבד שיישמר בכספת מיוחדת במכון ויצמן. כן רבותיי, האדם היושב לימיני ואני משוכנע כי איננו מוכר לאיש מכם, הינו פרופסור לפיסיקה במכון וייצמן. שמו אינו ידוע לכם וגם אין טעם לחשפו. נסתפק בעובדה שמדובר בגאון (ובמילים אלה היפנה רה"מ מבט עם חיוך כלפי האדם הצנוע שישב לימינו) ושהוא שהביאנו לדיון הנוכחי, שנושאו הוא: ישראל - מעצמת על."
ראש הממשלה נראה שבע רצון עד מאד מהשפעתן של שלוש מילותיו האחרונות. הוא השתתק וכל המבטים הנדהמים נסבו אל הפרופסור ממכון ויצמן למדע.
האחרון אכן פתח בדיבור ואף עשה כן במשך שעה ארוכה. ניכרה בו ההתלהבות העצומה שהייתה אוחזת אותו מדי דברו בנושא האהוב עליו. וככל שארך יותר נאומו, כן התעגלו פיותיהם של שומעיו יותר ויותר מרוב תדהמה.
בסיימו את דבריו החשו כל הנוכחים במשך שעה ארוכה. השקט ששרר איפשר להם לשמוע אפילו סיכה נופלת, לו היה מעז מישהו להפר את השקט כדי להפיל אותה סיכה ארצה, באותו זמן.
מחשבותיו של האלוף קאולי נעו במהירות הבזק. תוך כמה דקות הוא עיכל את הנאום המדהים וסיכם לעצמו את עיקריו: הפרופסור הזה (עיניו תעו בהערכה אל מקום מושבו של הלז) המציא עם שלושת עוזריו נשק איום ונורא ועם זאת מבורך לכל עם ישראל. הם כינו את הנשק בשם קרני זע"ף (ז' על שום שבע שנות עבודתם עליו ו - ע"פ ראשי תיבות שם הפרופסור הממציא). את הצבת מקרנות הזע"ף במספרים ובמקומות הדרושים, ברחבי הארץ, הם השלימו אתמול בלילה בעזרת אנשי אמ"ן שפעלו תחת פיקודו הישיר של הרמטכ"ל למען תישמר הסודיות. והיום כונס הפורום הזה, המלכד את נציגיו החשובים ביותר של עם ישראל, בכדי להחליט מה ייעשה בנשק הנורא.
קרני הזע"ף עצמן היו פליטת אנרגיה של חומרים מסוימים, שעברו תהליך מסובך מאד, שהאלוף קאולי לא הבין ואף לא ניסה להבינו. הן היו בעלות אורך גל הקצר יותר מאורך הגל של קרני גמא ועצמתן לכן הייתה רבה יותר. וקרני גמא, למד האלוף קאולי זה עתה, היו הקרניים הקטלניות ביותר שידע המדע עד כה. לפי התיאוריה, התפרצות גמא במרחק של אלפי שנות אור מכדור הארץ, היא שהיתה האחראית להכחדת החיים ההמונית שהתרחשה לפני כארבע מאות וחמישים מליון שנה על פני כוכב הלכת שלנו כולו. וקרני הזע"ף היו חזקות אף מהן עשרות מונים.
במשך שבע שנות העבודה על קרניים אלה, גילו המדענים את הדרך לשלוט בהן ולכוונן כרצונם. באמצעות מקרנות הזע"ף ניתן יהיה להשמיד בקלות טנק אחד על צוותו, או להשאיר שטחים ענקיים של אדמה, חרוכים וריקים מכל חייל אויב חי. אין מקום על פני האדמה שיוכל להימלט מזעפן של אותן קרני זעף. המדינה המחזיקה ביכולת לשלוט בקרניים אלה, היא המדינה השולטת בעולם, ומדינה זאת היא ישראל.
אולם, מה יקרה אם ייפול הסוד בידי הערבים או האירנים? הרי אסון גדול מזה לא יכול לקרות, אסור שיקרה, החליט האלוף קאולי, ובנקודה זאת במחשבותיו הפר את השקט: "שימו לב רבותי, ברגע זה, ואני מדגיש, ברגע זה בלבד, ניתן להגיד על מדינת ישראל שהיא מעצמת על. אולם שערו בנפשכם את שיקרה אם תגענה קרניים אלו לידי הערבים, האירנים, או מי ממטורפי העולם שונאי ישראל. אנחנו לא נתקיים זמן רב אח"כ."
"לדעתי עלינו לנצל הזדמנות זאת ולהכריע סופית את אויבינו. אני חושב שעלינו לבצע כעת בדיוק את כל מה שרצינו ושיש ביכולתנו לבצע. כל מה שאנו חושבים לצודק אך לא העזנו לעשותו מקודם. ולהתפלל שהערבים לא ייכנעו לשום אולטימאטום שנגיש להם. ייתכן אף שאם יובסו הערבים כרגיל במלחמה שתפרוץ, יעזרו להם האירנים. אם אכן הם יתנהגו כפי שהם נהגו עד כה, תפרוץ המלחמה האחרונה בינינו לבין הערבים, והראשונה והאחרונה כנגד האירנים. אחרי דקות ספורות לא ייוותר שום צבא שיוכל לירות או להטיל פצצות כנגדנו. חזון אחרית הימים יכול להתגשם, אם רק נדע לפעול כשורה ובמהירות."
הפרת השקט ששרר עם תחילת דבריו של קאולי, סייעה לאחרים לצאת מחרגונם והם ביקשו אחד אחרי השני את רשות הדיבור. הדוברים היו כולם נועזים ובטוחים בעצמם בעקבות המידע המדהים שנמסר להם. כולם כאחת דיברו בעד תכניתו של האלוף קאולי, אולם נגד כל הצעה שישראל תהיה הראשונה לפתוח במלחמה. לאחר דיון ממצה שארך כמחצית השעה, מסר ראש הממשלה לדוברו מסמך שהכיל את שלוש ההחלטות שהתקבלו בדיון.
בשעה 08.00 אותו בוקר כונסה מסיבת העיתונאים. דברי דובר הממשלה שודרו בשידור ישיר ב"קול ישראל" - עקב דליפת עובדת כינוסה המיוחד של הממשלה, הייתה סקרנות רבה לגבי ההחלטות שנתקבלו, ובייחוד בהתחשב בהרכב המוזר של משתתפי הישיבה.
הדובר פתח והקריא את ההחלטות אחת אחת :
א. עקב המצב הבטחוני הקשה השורר כעת ביהודה ושומרון, רצועת עזה ובגבול ישראל - לבנון וישראל - סוריה, כולל הסכנה של התחדשות המלחמה עם כל מדינות ערב, החליטה הממשלה פה אחד על הקמת ממשלת ליכוד לאומי שבה תשותף, פרט למפלגות המרכיבות כיום את הקואליציה, גם הסיעה האופוזיציונית הגדולה ביותר. כנציג האופוזיציה, היחיד לפי שעה, התקבל ח"כ מנשה בן גיל לתפקיד שר בלי תיק.
ב. ממשלת הליכוד הלאומי של מדינת ישראל החליטה פה אחד את ההחלטות הבאות:
1. רמת הגולן ויהודה ושומרון הינם שטחים משוחררים והם מסופחים בזאת למדינת ישראל, תוך כוונה להפנות ישוב יהודי רב ככל האפשר אליהם.
2. המצב בגבולות לבנון, סוריה, יהודה ושומרון ורצועת עזה התדרדר לאחרונה ביותר, עקב כניסת כוחות אירנים מוסווים כ"לבנונים", "סורים" ו"פלסטינים". מטרתם של אלה ברורה - ליצור חגורת חנק סביב ישראל. מוגש בזה אולטימטום ראשון ואחרון לממשלות אירן, סוריה, לבנון ופלסטין: תוך 12 שעות, עד השעה 20.30 היום, חייבים כל הכוחות האירנים לעזוב. אי קבלת האולטימטום עד מועד פקיעת תוקפו, תחשב כהכרזת מלחמה מצד אירן, סוריה,לבנון ופלסטין, כנגד ישראל, ומדינת ישראל תפעל בצורה המתאימה.
3. מוכרז בזה מצב חירום ברחבי המדינה וכוחות מילואים ישראלים יגויסו החל מרגע זה.
האולטימטום הישראלי התקבל בזלזול. נשיא סוריה הודיע כי: "סוריה מחכה בשקט ובעוז נפשי לבואם של הכלבים הציונים והיא תכה בהם עד השמדתם הסופית". נשיא אירן חזר על דברי אחד מקודמיו לתפקיד – אחמדינג'ד ואמר כי: "הישות הציונית המלאכותית תישא באחריות לעצם קיומה כמדינה אם תבצע את איומה הנפשע. ממשלתם הפאשיסטית של הציונים תתחרט על האולטימטום שהגישה, עוד הרבה שנים, אם בכלל תוסיף להתקיים כמובן". ומדינות ערב האחרות ובהן גם כל אלה שחתמו רק לפני זמן לא רב על הסכמי שלום, הודיעו כי תצטרפנה למערכה נגד ישראל, אם זו תתקוף כהבטחתה. העולם כולו עמד דרוך למלחמה.
בשעה 20.30 באותו יום, בדיוק ברגע בו פקע מועד האולטימטום שהגישה ממשלת ישראל, החלו ראשוני הטנקים הישראלים לעבור את הגבול, תוך רמיסת הגדר לעפר................עידן חדש החל.
סוף
