סיפורים

ה ס נ ד ל ר

                                        הסנדלר

                                                     נסים  פרנקו

הוא היה מגיע בכל בוקר עם האוטובוס הראשון מפתח-תקווה , היישר אל חדר המדרגות

של ביתנו. שם , מתחת לגרם המדרגות , חיכתה לו עגלת תינוק יישנה ובלויה שהייתה

מכוסה ביריעת בד מוכתמת ומרופטת.

עגלה זו שימשה אותו כשולחן עבודה , כשעליה מונח היה לוח עץ רחב וקשיח.

עליו היו פזורים כלי העבודה המיוחדים , וחתיכות עור מסוגים שונים ומסמרים בעלי

ראש גדול. כמעט כל דרי השכונה היו מביאים לו את נעליהם וסנדליהם לתיקון.

בקיץ היה מוציא את עגלת עבודתו אל פתח בנין מגורינו , אך בחורף , היה נשאר

במבוא הכניסה מתחת לגרם המדרגות ,ושם עבד.

תוך כדי חיתוך העור העבה בעזרת סכין סנדלרים חדה, היה מתאים לנעל סוליה , מדביק

אותה היטב , משייף סביבה בדייקנות ,ומתחיל בנעיצת המסמרים סביבה עם פטישו המיוחד וכך היה גם לגבי עקבי הנעל. לבסוף היה מורח באצבעותיו החשופות משחה בהתאם לצבע

הנעל , ממרק סביב עם סמרטוט בד קטיפה ישן , ומניח את זוג הנעליים בצד, עד הגיע

בעליהם. תוך כדי עבודה , היה הסנדלר ממלמל דברי תפילה בשפת האם שלו , פרסית.

גם כאשר הביט בפניהם של אנשים , היה ממשיך למלמל.

הדבר אשר הכעיס אותו ביותר היה משחק הכדור שלנו ברחוב הצר , משום שהכדור

בהרבה מקרים נבעט היישר לעגלת עבודתו. לרוב היה קם מכיסאו בכעס רב , כשהכרית

שהייתה בגב הכיסא צונחת לרצפה , ומתחיל לרוץ לעברנו בצעקות רמות אך לאחר מספר

דקות שב , וחייך אלינו  בעודו ממשיך להתפלל חרישית.

אהבנו בכל ליבנו את הסנדלר החביב שהווה חלק בלתי נפרד מנוף השכונה הנפלאה שלנו.

ביום חורפי אחד , המתינה עגלת הסנדלר כרגיל, מתחת לגרם המדרגות והוא לא הגיע.

לאחר מספר ימים הגיעה הידיעה המרה שהאיש נפטר.

הדמעות שטפו את כולנו , ונותרנו מוכי מרירות במשך מספר שבועות. מצאנו דרך לשמר

את זכרו , כל ילד בחר לו כלי עבודה אחד לקחת לביתו, אני לקחתי כמה חתיכות עור

וקופסת מסמרים עם ראש גדול לתת לאבי, שנהג אז לתקן את נעלינו, היה לו הידע

לכך וגם כלים לעבודה זו. את העגלה קברנו עם כל השאריות במגרש שהיה סמוך לביתנו.

כיום ניצב בית קומות על המגרש והעגלה מתחתיו.את הסנדלר הענו והשקט לא אפשר

לשכוח. שפתיו הממלמלות , ושפמו העבות שהיה מוכתם בכתמי טבק  הרחה שנהג להריח

בכל שעות היום , עדיין חרוטים בלב בזיכרון נעים.

 

תגובות

גליה אזולאי / הסיפורים שלך על שכונת / 18/12/2017 23:07
גלי צבי-ויס / חתיכות עור וקופסת מסמרים / 19/12/2017 06:49
יום טוב צבי / געגועים / 19/12/2017 15:33