זמן מלאכותי- פרק אחרון

"?לכעוס יכולים רובוטים גם" שאל אותי הילד. הוא כל-כך גדל, חשבתי לעצמי ולפתע מגע ידיים הרגיש לי בגב. לא ראיתי שזו הייתה יד אבל כמו ידעתי שיד עכשיו צריכה להגיע מאחוריי.. רגע.. לרגע האור בכל הבית כבה, וחשוך בחוץ. אני יוצא מהר מהבית לחפש את הילד, מסתכל בשמי הלילה ורואה שכל הכוכבים הפכו לכפות ידיים. ואז אני רואה, כיש לי בגב עיניים, יד שמתקרבת לגעת בי מאחור, ואני בא לחמוק ממנה אך משהו עוצר אותי במצח, ואנל'א יכול להתסכל דר עיניי שנמצאות בראשי אלא רק מאלה שנמצאות בגבי, ואני לא מצליח לראות את מה שמחזיק לי בחוזקה במצח ולא עוזב. והיד המרחפת עוד ורגע מגיעה אליי. תפוס אותי. כשאז אני מחליט לשנות את המצב. אני עובר טרנספורמציה לכוכב האדום, בכוכב האדום אני יוצר שבט של יצורים שכל יצור הוא חצי חיידק בילוגי וחצי באג מחשובי אותם אני מכנה ה'לפטוטים' ואני מכניס את עולמו של מוסטפה לעולמי שלי. מקים לתחייה אל והופך את מוסטפה הרובוט לאחד האדם, זכוך מתלבש עם פסון פתוח, חושב על הרוח . מוסטפה הינו גורו של שבט מסתורי בשם 'חפופטולאן" , שמה, בתוך המערה מוסטפה כותב שירים ויוצר מנגינה, ולפתע שבר זכוכית פילח את הדממה, ולמוסטפה חתך עמוק ביד עשה. שוטט דם, מוסטפה, זוחל לכל עבר עד שמגיע לנוחיות, שם את ראשו באסלה , בתוך הנייגרה נחנק כשהצללים בראשו של מוסטפה מציפים אותו הוא רואה אור קסום באפלה, הוא שוכח מלכת מותו ומתקדם לכיוון האור שבקצה, הוא עוד רגע ונוגע בו, הוא עוד שנייה נכנס לתוכו ועובר ממיד בחזרה לכסא.

באותה העת הפסיכולוגית שלי עישנה ופרקה קרטון של מלבורו טיים אדום ונופפה עם השקיק הקטן של הקופסא, ברור , אסרתי עליה מלעזור לי או להתערב, כי כשאני מעלאל מותר לפחד להשתולל.

לפתע החרמנות השתלטה עלי, והשתמשתי באנרגיה שלה בכדי לרכז עוד אנרגייה ועוצמה.

מוסטפה פקח את העיניים והסתכל על הסביבה כשהוא מתנשף וחצי מבולבל הוא שואל "פה זה גן עדן?"

מוסטפה; הרגע עברת חיים שלמים עלי אדמות, מה יש לך למסור? אני שואל אותו ונועץ בו עיניים ולרגע מרכין ראשי ועושה סביבי הולגרמה של ים שהופך לאט לאט לניגריה כזו דומה לזו שבה הוא טבע הוא מרגיש את החנק בגרון, כשהפסיכולוגית שלי נגשת אליי מאחור ובפיה לוחשת שזו כבר התעללות אני משחרר את מוסטפה ומרפה את גרונו .

"רב הכוכבים?" שואל אותי מוסטפה בכל חנוק ואני מחייך כשמבין מה התקבל מסיפור אחר והשתבש לכאן. אני מסיט את ראשי לאחור לפסיכולוגית שלי ואני לוחש לה באוזן; כמוך.

אני שם את מוסטפה בחדר אדום עם בעל זבוב שחג על אלפי פנסי הזכוכית שחוברו לתקרה ומוסטפה יושב באמצע החדר ואני מולו לא מתבייש סוטר על לחייו ושובר על מוסטפה קרשים. ומוסטפה מיוסר, בוכה, חסר אונים , אני מצליף בו עמוק, חזק – ישר בוורידים  וידיו של מוסטפה מגואלות מדם שנקרש מהר וחותך את בשרו עוד ועוד , כשמוסטפה מתענה יותר ויותר גופו מכחיל ומסגיל וזיפי דם מהשערות בגופו יוצאות מהנוקבביות שלו בעורו כשכהוא נמחץ באוויר בצורת ספירלה . והוא כבר אינו מחריש, הוא אינו צועק, מוסטפה שוקת , הוא אינו יכול למות עוד הוא לא יכול למות

אם כן להיוולד מחדש,

שכן, כשגופו ספרלה מגואלת מדם מסוטפה התפרק לחתיכות קטנות על האדמה, מתוכו מליארדי מולקולות קטנות של ילדים רובוטים יצאו , והחלו לתכנת את עצמם כפזל המשלים את עצמו לכדי רובוט החושב את עצמו לכדי חיידק שמשלה את דמותו לכדי עובר שקושר את דמותו לכדי אמא אדמה אונברסלית בר~קיימא ומפריך בו את חיי היקום הנצחי בגנרטורים שבנשמה שלו, בנשמה של מוסטפה הכה  מעונה שכו  חטאה  ועכשיו הוא רוצה להיות חלק מהנצח הנצחי הרגיל והתמידי שאליו הוא אי פעם נוצר את נולדה, היא, הנשמה . נשמה.

ומוסטפה גדל וצמח מול עיניי ועורו של כנער ושערו אפרו טלנט אמריקאי . הפסיכולוגית שלי אומרת שהנה הוא חזר, ואכן הוא בא, מוסטפה . עורו כהה גמיש ופיו הסגור נפתח ושפתיו הבשרניות נעות לומר; נ ו ל ד ת י  מ ח ד ש.

מה ההבדל בין להיוולד מחדש לבין להשתנות כל הזמן?"  שאל אותי הילד בלכתי לישון .

"תחשוב על זה" עניתי לו "אם כל יום אתה נולד מחדש אתה לא משנה כלום, ואם אתה משתנה כל יום למשהו חדש אתה גם לא מזיז דבר, כי הרי אתה תמיד מתחיל ואף פעם לא גומר מה שההוא מאתמול התחיל. העניין הוא להתמיד, ולהאמין במי שאתה, וללכת עם עצמך עד הסוף ולחזק ותאמץ שינויים תמידיים בחייך ואף להיות השינוי עצמו בכבודו." הילד הביט אליי והרים גבות, אתה לא חושב שאתה קצת מגזים ? " שאל אותי והחל לצחוק , "זה משהו מוזר מה שקורה כאן, אתה לא חושב?" שאלתי את הילד והוא פיהק , הוא העביר לי את המסר הקדום שהוא עייף ורוצה לישון. הוא הסתכל לי בעיניים ועשה טרנספורמציה לתינוק קטון נם והשתגר לממיד הישנים ישירות בראשי.  

סוף

אפרולוג:

בינתיים במשך המימדים אני ומוסטפה הפכנו שותפים ואנחנו נפגשים יחד עם דונטלו. כשאנחנו שולשתנו מרחפים בחללים ובממדים המורכבים והחופשיים אנו חולפים על פני בליינים מוצחנים , פסיכולוגית ב10000שקל,    ושורות של קודים ללא מטרת תוכנה . הפסיכולוגית שלי מבקרת מידי פעם, כהרגל החדש שלה היא שואלת אם קבלתי כבר היום מנת חיוכים לשרירים וזריקת חמלה באישון ?

.

שי