דנדון הפעמון

יום אחד בעודי ישנה שמעתי דנדון פעמון עדין

התעוררתי והתחלתי לחפש מקור הקול הרך

הבטתי סביבי –שקט מוחלט,  שום פעמון

אז מאין בא הקול? שאלתי את עצמי  והמשכתי לישון

הקול המשיך ובא מתוכי מעצמי

אולי העצמות כבר חורקות כאומרות עייפנו

ואולי המוח מתרוקן ממחשבות

ושמא זה דנדון הרגשות והתחושות שמרשרשות

כאילו על גדותיהם עולות,חשבתי,

שוב הקשבתי לנגינת הפעמון שיצא מתוכי

התעמקתי בקול נכנסתי עוד ועוד פנימה לתוכי

הקול היה ענוג ומרגיע כאילו לוחש אל דאגה ,אני מהטובים

 ואז הרגשתי שלווה ונועם מתפשט בגוף – אז ידעתי

זוהי  מנגינת הלב על היותי בחיים

 בס"ה החיים יפים  רק להיות קשובים להם

המון הם מעניקים