המכתב/רונן
היי אבא,
כן זאת אני. אם אתה קורא עכשיו את המכתב הזה, זאת אומרת שאתה אחרי הלוויה, מסתובב בחדר שלי. מנסה לשמור בזכרונך איך הוא נראה. מנסה עוד לקלוט את הריח שלי והנוכחות שהשארתי אחרי בחדר. בדיוק כמו שעשינו אחרי שאמא נפטרה. אני אומרת את כל הדברים הרעים ביחד. אני יודעת שזה קשה לך. כמו שהיה לנו קשה, אז. אבל רציתי להגיד את כל הרע בהתחלה כי אחר כך הכל טוב.
זה מכתב שמח ברובו. מכתב עידוד. אני חושבת עליו כבר הרבה זמן. מאז שגילו אצלי את מאכלי הים בפעם הראשונה (זאת היתה הצעה שלך לקרוא למחלה כך ואני חייבת לגלות לך שזה מאד עזר לי. אי אפשר לפחד מאוכל). די מספיק אתה מרטיב את הדף. הדברים שכתבתי הם הכי חשובים לי בעולם ואני רוצה שהם יישארו איתך, יעזרו לך, ינחמו אותך. אז בוא נעשה הפסקת בכי. כמו שהיינו עושים בחודשים הראשונים אחרי שאמא נפטרה. קח את הכרית האדומה מהמיטה שלי, כן זאת בצורת לב, חבק אותה חזק ואתה יכול לבכות לתוכה. זה מה שאני עשיתי הרבה לילות. היא בדיוק מתאימה, כזאת לא גדולה מדי ולא קטנה מדי. היא סופגת מצויין דמעות, מניסיון.
זהו חזרת. אני יודעת שהימים הקרובים יהיו קשים. אבל אתה תצא מזה. אתה תצא מזה אתה שומע. אם לא אני אמצא דרך לחזור ולמרר לך את החיים. אני עשיתי כל מיני סידורים בכדי שלא יהיה לך כל כך קשה. בסוף השבוע דודה בטי והילדים יבואו. זה לא יעזור לך לנסות להתחמק מהם. היא קיבלה ממני הוראות מדויקות. תרגלתי איתה את כל השטיקים שלך ועשינו חזרות. הם יקחו אותך לפיקניק. אז תנסה ליהנות אם לא בשבילה ובשביל הילדים אז בשבילי, ואם זה לא מספיק אז בשבילך.
יש כל כך הרבה דברים שאני רוצה לספר לך. דברים שאתה לא יודע עלי. דברים שלא הספקנו לדבר עליהם. אבל אני אנסה להגביל את עצמי. כי כאמור זהו מכתב עידוד ותמיכה. מכתב שאני מקווה שתשמור אותו איתך הרבה שנים. מכתב שבכל פעם שיהיה לך קצת עצוב או כשאני אהיה חסרה לך, תוכל לעיין בו ולהתעודד. אז איפה להתחיל?
קודם כל אני רוצה להגיד לך שהיית אבא נהדר, פשוט נפלא. אם לא היית אבא כזה אז פשוט הייתי צריכה להמציא אותך. אני יודעת שזה לא היה קל בכלל לגדל בת מתבגרת. על אחת כמה וכמה להיות גם אב וגם אם בשבילה. אני יודעת שנורא השתדלת. גם בפעמים בהם הוצאתי אותך מדעתך. אז קודם כל על כל זה אני רוצה להודות לך.
אני חושבת שעשית עבודה ממש טובה. העונשים שלך לא היו מוגזמים (חוץ מזה שלא הרשת לי ללכת למסיבת הסיום) והם תמיד נתנו לי הרגשה שאיכפת לך ממני. אתה בטח יודע את זה אבל בהתחלה עשיתי לך דוקא. מררתי את חייך. זה לא היה מכעס או בגלל שאני רעה. פשוט פחדתי שגם אתה תלך ממני, כמו אמא. אני יודעת שאתה יודע את זה, אבל רציתי שתשמע גם ממני.
גברת קרישפון, הפסיכולוגית בטח דיברה איתך על זה. אני יודעת שאתה חושב שהיא היתה פסיכולוגית מעולה ושהיא מאד עזרה לך. אבל אני פשוט לא סובלת אותה. זה קורה, לפעמים אין כימיה. זה בכלל לא היה קשור אליך או לדווקא שהייתי עושה. אני פשוט סבלתי אצלה. בשבילי הפסיכולוג הכי טוב היית אתה. עזרת לי לראות את כל הטוב שהיה לנו ביחד. איזה כיף היה עם אמא ואיזו זכות גדולה נפלה בחלקינו שזכינו לבלות עם יצור שמימי כמוהה. אפילו שזה היה פחות ממה שרצינו או קיווינו. אני זוכרת שאמרת לי שאלוהים אוהב את הכי טובים ולכן הוא לוקח אותם אליו. אז תדע לך שגם המשפט הזה עזר לי הרבה. לדעת שאני טובה ואלוהים רוצה אותי קרוב, קרוב אליו.
אז ככה, כמו שלימדת אותי לגבי אמא, אני אלמד אותך לגבי. עוד משפט שלך שעזר לי הוא, אתה בטח תיהיה מופתע עכשיו, שככל שמתגברים על יותר קשיים ומהמורות בחיים הופכים להיות אנשים יותר טובים, יותר מפותחים. כזה אדם היית בשבילי. בכל פעם שהיה לי קשה אתה הראית לי זוית ראיה חדשה שלא ראיתי. קרן אור שהאירה מעט על האפילה הקודרת שלא פעם השתלטה על חיי. אני רוצה להיות בשבילך אותה קרן אור כפי שאתה היית בשבילי. אני יכולה רק להגיד לך שזאת הייתה זכות גדולה להיות הבת שלך. אני לא רואה את חיי כקצרים מדי ומבוזבזים. בזכותך זכיתי בחיים מלאים, מאושרים ומועשרים, יותר מכל בת אחרת שאני מכירה. אני לא מכירה אבות רבים שויתרו על שינה בלילה בכדי לאפות עוגה ליריד השנתי. אני חייבת לגלות לך סוד. אבל זה בתנאי שלא תגלה לאף אחד. מבטיח? טוב, בסדר, אני אגלה לך. העוגה לא הייתה כל כך מוצלחת וכל הכסף שאספנו לא הייה מהעוגה הזו. אני שילמתי אותו מדמי הכיס שלי. כי לא רציתי שאף אחד יחלוק איתי בעוגה. אכלתי את כולה. אתה זוכר שלמחרת נשארתי בבית. אז זהו זה לא היה בגלל עניני נשים כמו שאמרתי, פשוט כאבה לי הבטן. אז אבא תודה על העוגה ועל כל שאר הדברים שעשית עבורי. דברים שאני יודעת שאבות אחרים לא עושים. כמו לקנות לי בהתחלה טמפונים. אני יודעת שהיית מאד נבוך. ליזה הייתה בדראג סטור עם אמא שלה. היא אמרה שנראית כמו ארנבון מפוחד וסמוק לחיים, ושניסית להחביא את הטמפונים בין המיים המינרלים ומשחות השיניים, עד שהקופאית שאלה אותך בקול "אדוני, אדוני הטמפונים האלה שלך ?". אני יודעת מילה במילה כי אני וליזה צחקנו על חשבונך שבועות. היא אולי צחקה עליך , אבל אני יודעת שהיא קינאה בי. אבא שלה בחיים לא היה עושה משהו כזה בשבילה. תאר לך את האבסורד. אני , יתומה מאמא, מהווה מקור לקנאה אצל החברות שלי.
אז זהו שתדע לך. כן, פשוט תדע לך איזה מין אבא היית. אני יודעת שלפחות שלוש אמהות של חברות שלי מהכיתה היו מוכנות לעזוב את בעליהן ולהתחתן איתך. אל תשאל איך אני יודעת, יש לי את המקורות שלי, ואני שומרת אותם לעצמי. למה ? אתה בטח שואל את עצמך. מכיוון שאני מתכוונת לשמור עליך גם עכשיו והמקורות שלי ידווחו לי על כל חריגה. הן גם קיבלו הנחיות ברורות מה לעשות איתך. אז ראה הוזהרת!
מצטערת, הייתי חייבת להפסיק, טיפול כימו. OK, איפה היינו. אההה, כן. זוכר את כל התוכניות שלנו, אז זהו שום דבר לא השתנה. אני מצפה ממך לבצע אותן עד האחרונה ובהתאם לתכנון המקורי. רק בהבדל אחד, אתה תדאג לך לבת זוג. כן בת זוג, לא בן זוג ולא ידידה. כמו כן, תדאג שהיא תהנה בדיוק כפי שהיית דואג שאני אהנה. אני מכירה אותך אם תדאג שהיא תהנה, והיא באמת תהנה, אז גם אתה תהנה.
אבאל'ה, חמוד שלי. נו, מה יהיה ? עוד פעם הדמעות האלה? אל תגיד לי שזה לא דמעות ונכנס לך גרגיר אבק לעין, כמו שהיית עושה כל פעם שהיית נזכר באמא. אז עכשיו לגבי אמא אין לך מה לדאוג. כי אנחנו בטח ביחד ומשגיחות אחת על השניה. אבל מי ישגיח עליך עכשיו. אנחנו משגיחות מכאן, אבל גם דאגתי שתיהיה עליך השגחה ארצית. אז תיהיה ילד טוב, אתה שומע ? בקיצור אבא. התחלתי לספר לך שהיו לי חיים מלאים.
הספרים תמיד היו יותר מעניינים אחרי שדיברנו עליהם. הסרטים הרבה יותר מרתקים. למדתי ממך כל הרבה על קולנוע, זוויות צילום, בימוי. נכון שכעסתי עליך לפעמים שאתה הורס לי את ההנאה מהסרט. אבל אני גם יכולה לספר לך שאם הזמן למדתי לראות את הסרטים מאספקטים רבים, שונים, מענינים יותר, וזה רק הוסיף להנאה שלי ולא גרע ממנה.
אהבתי את שבת בבוקר שהייתי קמה מוקדם ומכינה לנו ארוחת בוקר. איך תמיד לא פספסת שום הזדמנות להקניט אותי על איכות האוכל שלי. אבל תמיד ידעתי והרגשתי כמה אתה גאה בי. אני רוצה גם לבקש סליחה. זוכר, שנה שעברה, קצת אחרי שמאכלי הים הצטרפו לתפריט המשפחתי וברחתי מהבית לשלושה ימים. אז זה לא היה בגללך כמו שהצגתי את זה אחר כך. בטח לא בגלל סיגריית החשיש שמצאת בחדר שלי. אני מבינה את החשש והדאגה שלך.
אז, היינו נאיבים, חשבנו שעוד אפשר יהיה להפטר מהמחלה. האופטימיות שלך תמיד הדהימה אותי. הערצתי אותך תמיד על זה. אל תשתנה בנושא הזה. זהו הנכס הכי חשוב שלך. אני רק מקווה שתדע להפעיל את אותה אופטימיות גם לגבי עצמך. מה זאת אומרת מקווה, אני יודעת שתוכל. פשוט בטוחה. אז תדע לך שאני מאמינה בך. ומכיוון שמה שאני אומרת עכשיו לא ישתנה יותר לעולם, אז יש לך את הדבר הכי חשוב בעולם. מישהו שמאמין בך לתמיד לא חשוב מה יקרה, ממש כמו שאתה האמנת בי. האמונה שלך, והביטחון האופטימי שהפגנת כל הזמן, ריפאו את נפשי יותר מכל הפסיכולוגים והפסיכיאטרים בעולם.
אז זהו, לא רציתי ללכת אליהם כי היה לי אותך. אבל אני מאבדת מיקוד. אולי בגלל הכימו. לא חשוב. נחזור לעניין. לאותה בריחה מפורסמת מהבית. היא לא היתה בגלל שאני שונאת אותך, כפי שהטחתי בך לפני שנעלמתי. אני רק חיפשתי תרוץ. כמו שתמיד אמרת לי, 'צריך לקחת סיכונים בחיים'. החיים עצמם הם המחלה הכי מסוכנת, כי בסופה כולם מתים. אז החלטתי להשמע לעצתך ולקחת סיכונים. גם סיגריית החשיש היתה סיכון מעין זה. חלק מהרצון שלי למצות את החיים. אני יודעת מה דעתך על סמים. תתפלא, אבל דעתי אולי לא שונה רבות מדעתך. פשוט הייתי חייבת לנסות פעם אחת. אז תדע לך שהיו לי שלוש סיגריות. אני לא אגיד לך את שמה של מי שנתנה לי אותם כי אתה מסוגל ללכת להוריה. לא, זאת לא אנדריאה, אז כדאי שתפסיק לנחש. נו די עם זה, אני לא אגלה לך בחיים. אני גועלית נכון, קצת מקברית.
במשך השנים יהיה לך יותר קל לקרוא את המשפטים האלה. בכל אופן אחרי שהרופא סיפר לך ואתה סיפרת לי, החלטתי לקחת צ'אנסים ויצאתי למסע גלוי עצמי. החשיש היה רק חלק ממנו. ניצלתי את המהומה הרבה שעוררת בעקבות כך בכדי לתרץ את העלמות שלי מהבית. תמיד שאלת לאן נעלמתי ומה עשיתי. ידעתי שאני לא יכולה להתחבא אצל אחת מהחברות שלי כי אתה מיד תגלה אותי. זוכר את מחנה הקיץ ששלחת אותי לפני שנתיים? זוכר שסיפרתי לך שפגשתי שם בחור נחמד שמצא חן בעיני? אז זהו הייתי אצלו. הוריו נסעו לחו"ל לשבועיים. תכננתי להיות אצלו יותר. אבל לא יכולתי להשאיר אותך מודאג ולבד יותר משלושה ימים.
אני עוד זוכרת את מבטך הפגוע שליווה אותי אחרי שאמרתי לך שאני שונאת אותך. אבל ידעתי שאם לא אגרום לריב גדול ואצא מהבית בטריקת דלת אתה תחשוד במשהו או שאני לא אהיה מסוגלת לעזוב אותך. אז ככה ליתר בטחון שרפתי את כל הגשרים מאחורי. אתה מבין, פשוט לא יכולתי לשאת את המחשבה שאני עלולה להפרד מהעולם בתולה. אני לא יודעת מה היה בגילך אבל בגילי זה היה הווו אהה רציני. רוב הזמן דיברנו בין הבנות על כך. חלק גדול מהבנות בכיתה כבר עשו את זה או לפחות טענו כך. כן, כן אני יודעת בעל פה, ואם הן יקפצו מהגג גם את תקפצי ? לא חשוב, אז עשיתי את זה וזהו. כן, אם ההוא מהמחנה קיץ. לפעמים, אני לא בטוחה שאתה באמת אטום כל כך. אתה פשוט עושה את עצמך כלא מבין וגורם לי לחזור ולאמר דברים טרוויאליים בכדי שאני אשמע בעצמי עד כמה הם מטופשים.
רציתי גם קודם לשתף אותך בחוויה. כן זאת היתה בהחלט חוויה. אפילו טובה. אבל בגלל כל הבלאגן שנהיה ואחר כך הסיפור עם הבית חולים ,פשוט לא יצא לנו. הוא היה על הכיפק. מתחשב ועדין. תמיד אמרת לי לבחור את הבן זוג המתאים שאיתו אני רוצה לחלוק את החוויה המיוחדת שלי. שפעם ראשונה יש רק בפעם הראשונה ושאני לא אקלקל לעצמי אותה. אז תדע לך שהוא היה הבן זוג המתאים. לא, לא השתמשתי בגלולות שקנית לי. גם על זה היינו צוחקות עליך. אלו לא גלולות שמתאימות לי. איך אני יודעת, אז תתפלא. יש אצלנו בנות שלוקחות. בכל אופן זרקתי אותן מזמן, כי הן היו גם פג תוקף. בכל מקרה הוא שם קנדום, לא שזה היה משנה הרבה. בפעם הראשונה זה די כאב ולא היה נעים. אני מצטערת שאני משתפת אותך בזה. אבל זאת היתה אחת מהחוויות המשמעותיות האחרונות שלי ואני בטוחה שאתה היית רוצה להיות שותף להן. אז הפעם הראשונה לא היתה משהו. הוא גם לא כל כך ידע מה לעשות כי גם בשבילו זאת היתה הפעם הראשונה. בפעמים הבאות השתפרנו בהרבה וזה התחיל להיות ממש נעים. או אני מצטערת, אבאל'ה. אני כל הזמן חושבת על עצמי. אז סליחה, סליחה וסליחה. תמיד חשבתי איך זה יהיה כשאתה תהיה סבא ואת זה אני לא אוכל לקיים.
מחקתי את הקטע הקודם כי הבטחתי שזה יהיה מכתב שמח ומעודד. אז אל תנסה לקרוא אותו כי אני לא רוצה שתקרא אותו. בקיצור זו היתה, כמו שאתה אוהב להגיד, חוויה מתקנת. הוא היה הבן זוג המתאים ביותר למשימה. טוב אבא אני חייבת לסיים עכשיו באו לקחת אותי. רק עוד שני דברים שאני רוצה להספיק לכתוב לך ואני אמשיך את המכתב אחר כך.
הראשון הוא שתדע לך שאתה חייב להמשיך בחייך. להמשיך בחייך זה להקים לך משפחה. אני לא אומרת משפחה חדשה כי תמיד תיהיה לך משפחתך הישנה. שלא תחשוב שנפטרת מאיתנו, ביחוד ממני, כל כך בקלות. תצא ותבלה. ישנן שם הרבה נשים שתהיינה מאושרות לזכות בגבר כמוך. יש לך כל כך הרבה מה לתת ולהעניק שזה פשוט יהיה בזבוז להשאיר את כל העושר הזה שיש בך. לא יצא לי לדבר על זה עם אמא אבל אני משוכנעת שדעתה תהיה כדעתי. ותדע לך שזה הדבר הראשון שאני הולכת לשאול אותה כשאני אפגוש אותה, אחר כך נדבר קצת על סקס ונשווה ביצועים. סתם, סתם. אז קח את עצמך בידיים ולך תעשה עוד גברת לאישה מאושרת. אבל תוודא טוב טוב שהיא גם עושה אותך מאושר. אחרת יהיה לה עניין איתי. ואתה יודע איזו קרציה אני יכולה להיות. מעניין מה אני יכולה לעשות בתור אקטופלסמה. כדאי מאד שיהיו לך עוד ילדים. גם כי אתה האבא הכי טוב בעולם וככזה אתה חייב שעוד ילדים ייהנו ממך ויגדלו לצידך וגם שתמיד הצטערתי שאין לי אחים ואחיות. אז זהו סיכמנו את העניין הזה שמפאת קוצר הזמן אין לי את האפשרות למצות אותו.
הדבר השני שרציתי להגיד לך הוא הרבה יותר פשוט ולא מורכב כמו שאר המכתב הזה. שיצא ממש לא כמו שתכננתי. רק עוד דבר אחד אחרון רציתי להגיד לך. יכול להיות שאני אוסיף אחר כך עוד דברים למכתב , אבל הדבר הזה ישאר תמיד אחרון. לא יצא לי להגיד לך את זה מספיק. אז רק תדע שאני נורא, נורא, נורא, אוהבת אותך.
שלך
אוהבת אותך לנצח
בתך
נ.ב. בזמנים קשים באמת אפשר לקרוא רק את הפסקה האחרונה.
****************
ראשון למרץ אלפיים ותשע. ידעתי שאני לא אשכח אף פעם את התאריך. הלוואי ואוכל. בית הקברות היה קודר כמו הרגשתי. רק מעט קרובים באו להלוויה. לא הודעתי ולא פרסמתי רציתי להיות לבד עם כאבי. טיפטוף קל ירד, חותם את הטקס הלקוני. אחרוני האבלים התפזרו לאחר שביצעו את הריטואל הידוע של לחיצת היד, ההשתתפות בצער, ואם אתה צריך ... אז אל תהסס. הנהנתי לכולם מכנית. משתתף בעל כורחי בכללי המשחק. אני חושב שנפשי עוד היתה בהלם ועדיין לא עיכלה את מה שקרה. ידעתי את העובדות אבל עדיין לא חשתי כלום. הייתי מרוקן מרגשות. בור גדול היה פעור אי שם בנשמתי, בור שחששתי למצוא אותו. אחותי לקחה על עצמה את כל טקסי האבלות ופטרה אותי מכל ההתעסקות. יכולתי סוף סוף להשאר עם עצמי ולנסות ולהבין באמת, בפעם הראשונה, מה קרה.
אחד הקברנים התקרב לעברי. היה משהו מהסס בהתנהגותו. הוא בחן את הקבר הטרי ואת המיקום, כאילו הוא לא בטוח. הוא שאל אותי בחשש מה אם אני זה אני. כשעניתי בחיוב הוא הוציא מכיסו צרור דפים ונתן לי אותם. מה זה ? שאלתי בקול שטוח חסר חיות. איש אחד ביקש ממני לתת לך את זה. הוא גם רצה לשלם לי אבל סרבתי. הוא אמר שהוא מצא הרבה נחמה בדפים האלה והא בטוח שגם אתה תמצא. לא היה לי חשק ואנרגיה לכל העניין. גם לא היתה לי אנרגיה לסרב לו. לקחתי את הניירות והודתי לו על הטירחה.
רוב הנירות היו מעוטרים בכתב ילדותי משהו. ניכר בהם שעשו בהם שימוש רב. הניירות היו ממורטטים ובחלק מהמקומות הכתב היה כמעט ולא קריא כי נשפך עליו טיפות של נוזל כלשהו שגרם לדיו להימרח. זה נראה כמו מכתב.
למכתב היה מצורף פתק בכתב יד אחר. הוא גם היה נייר מסוג אחר והרבה יותר חדש. החלטתי לקרוא את הפתק ואחרי כן להפטר מכל זה כשאף אחד לא יראה. בפתק היו כתובות מספר שורות:
אני חושב שאני יודע בדיוק מה אתה מרגיש כרגע או מה שתרגיש בעוד ימים ספורים.
זוהי אחת מהשעות הקשות ביותר לנפשו של אדם באבדו בת. זה לא טבעי לחיות אחרי ילדיך. אני יודע, כי אני הייתי שם.
לפתק מצורף מכתב שנכתב בידי בת לאביה בשנת אלף תשע מאות שבעים ושמונה. מאז הוא כנראה עובר בין אלה שנזקקים לנחמה המגולמת בין דפיו. אני בשלב שאני חושב שהצלחתי להתגבר על הטרגדיה שלי, כי אני כבר מסוגל לחשוב על האפשרות לעזור למישהו אחר וזה סימן טוב. אני רק עוד חוליה בשרשרת ומקווה שהמכתב יעזור לך כפי שהוא עזר לי. אם לא תמצא בו שימוש או תמצא שהוא פוגע או מכעיס אותך, אנא אל תפגע במסר. בבקשה ממך תעביר אותו למישהו שנזקק לו יותר ממך. והלוואי ויינתן לך ותזכה במצוות ותגלה מחדש את היכולת לאהוב כפי שאני גיליתי אותה.
ברגשי צער כנים
אב שכול
© כל הזכויות שמורות לרונן
