המקום שלו

היה כל כך הרבה בשקט של החדר;

חלומות ושאיפות,

אלפי פנים שציירתי לי מתוך שינה,

תוכניות לעתיד ובדיחות פרטיות.

רציתי כל כך עד שכמעט בראתי אותו בשבילי,

ככה - יש מאין,

והפכתי את הסדר של הרהיטים כשהוא איחר לבוא,

המשכתי לחכות לו בינתיים

חיכיתי לו בימים,

וכתבתי לו בלילות,

מכתבים שלעולם לא יקרא,

שאחביא עמוק במגירות.

כי כשיבוא, יתפוס את מקומו לידי,

והוא יאחז את היד שכתבה את כל המילים

על הריקנות ועל הגעגועים,

הוא ימחה בחיוך אחד את כל הלילות האפורים

כמה כוח יש לו בידיים הדמיוניות,

שאוחזות ביניהן ים שלם של חלומות,

את כל הרגעים של העתיד שעוד יבואו בשבילנו,

את האהבה הכי גדולה, ואת המסעות שלנו

ובין הידיים האלו, הוא יחזיק גם אותי,

קרוב ללב שיהיה רק בשבילי.