הנערה ואיש הדמים

איני יודעת אהבה מהי, אמרה הנערה קלת הדעת, אך למרות זאת אנשא לך איש דמים יקר

האם תוכל להבין?

העלים מסתחררים סביבי ללא הרף והנני זקוקה לאילן להיאחז בו ביום קר

לא מפאת יופייך הרב ולא מפאת דבשך המר נשאתי מבטי אלייך, ענה לה איש דמים

האם זאת שוב אותה המלחמה הארורה?

הים שקע לנצח, הדם מילא שפתו, ועת אני רחצתי בו כבן תמותה רגיל חדר נוזליו חדרי לבי הצר וכעת ראשי משמים

אך את הפער שדרשת מילאתי ברצון, את שלל עוונותיך ניקיתי בחסדיי

האם משדה הקרב חזרת ועוד הנך הלום?

אוהב אותך כפי שמלחמות קרות פגשו בלבבך ואת הדם אשר ניגר אנצור עד קץ ימיי

לא מפאת טובך הרב ולא מפאת חסדייך ניצלתי מהיום אשר יוחל לי מתמיד

האם משדה הקרב חששתי או שמא משכולך?

ואת אותו החוט אשר נקשר בין מילותינו השנונות ארגתי לחובשיי שיספקו מזור עמיד

ובאותם ימים המלחמה כבדה על שנינו, עליך איש דמים וגם עלייך נערה

המלחמה, כבדה כשלג בהרים, קירבה בינינו, היה זה הסבל שעשה לך כה רע

ובין נפשי לתחושותייך עמדתי, איש דמים, שלא יפגע גם בך החץ המקולל

וכך ביראת את אהבותיי, החץ אינו פגע תאמר אך רעל אל גופי נפל

האם אוכל להזכירך, אדון, ימים טובים יותר, ימי שלום רכים

האם אינך זוכר?

הרי שכחת את שהיה בטרם מלחמה ניפצה הרעפים

הגג קרס אז, נערתי, וסהר צחור ותם לעג לי ממעל

כיצד אינך שוכחת?

הרי לא אוכל לזכור כשמולי הוא הזכר בשמי החלל

אתה ממיט קלון על שארית נפשי, אמרה הנערה קלת הדעת התמימה

האם בגפך בלבד חזרת משדה הקרב?

הרי לך נתתי נפשי הבריאה, חירותי הנצחית, אהבתי החמה

לא מפאת אהבתך נפלתי אל חיכך, ענה לה איש דמים חיוור

לא את היית אשר שלחת אותי אל שדה הקרב כבן תמותה?

לא מפאת כל אלה, נערה, אלא מפאת לבי הגידם והעיוור

ובאותם ימים, המלחמה חזרה בינינו, בינך נערתי וגם בינך איש הדמים

המלחמה, שכיחה כחוח בשדה ורדים, הרגה את שנינו, הייתה זו האמת שהשחיתה הפנים

ובין פצעיך למותך נהיתי, נערה, וזה החץ אשר מנעת שאל גופי הוטל

וכך השכחת את צערי קצר הימים, צר לי נערתי על שצלחת ים הדמים לבדך, איחוליי לך שיבוא ההוא שאת שלוותי נטל

---כל הזכויות שמורות לוולטר ארואה---