רוצה תרנגולות ..? / ברשותכם: אקטואליה, משל ונמשל /

נוגה, זועק, רגיש: בניגוד לשועל ולנסיך הקטן את לא רוצה תרנגולת ואין לך רובה. את לא יודעת לדרוך על יבלות וזה מהווה איום עליך שכל אחד מאיתנו יחזיק רובה מבלי שנהיה מודעים לו וזה שמולינו יחשוש מפנינו. תודה רבה לך רבקה היקרה, שבת טובה ומיטיבה. נשק צריך להיות אך ורק בידיים אחראיות.

השיר מתכתב עם "הנסיך הקטן" ויוצר ניגוד בין תמימות לכוח. את מזהה שגם האנשים התמימים לכאורה – סוחבים רובים, לוקחים תרנגולות, ופוגעים באחרים בלי כוונה מודעת.

כולנו פגיעים וגם פוגעים. גם אם נדמה לנו שאנחנו טובים – עלינו להיות מודעים לכוח שלנו ולזהירות שביחסים עם האחר.

תודה רבקה יקרה על שיר עוקצני ומורכב, שמשלב משל מוכר – "הנסיך הקטן והשועל" – עם השלכות אקטואליות ופוליטיות.

שבת מבורכת ושקטה

שמוליק

היורים הדורכים על יבלות האנושות שמפחדת מקיומה 

נוקב הכתוב הלוקח אותי לחזיתות כואבות 

עזה חיילים

ממשלה 

והיכן הרובה גם אני רוצה 

כי יש הרבה מה להגיד 

שבת טובה יקרה 

ורבים פילחו פעם תרנגולת

ככה היו אומרים

כי בלי הרובה, אנא אנו באים. אין לנו כל הגנה.

וחוץ מזה, איך נתפוס תרנגולת אם לא יהיה לנו רובה?

כי , אני חושבת שאנחנו בעצם שועלים.

שועלים שאילפו אותנו, נתנו לנו רובים ושלחו אותנו למלחמה

לתפוס תרנגולות.

אז עכשיו אנחנו מסתובבים ברחובות, על הכתף רובה ציד,

שאנחנו לא ממש מודעים שהוא שם, אבל

מי שרואה אותנו רואה את הרובה.

הוא פוחד מאתנו ואנחנו מרגישים גיבורים.

רבקתי היקרה,

יותר עדיף, שנחזור להיות כמו הנסיך הקטן

ונחזור אל השושנה שלנו. נעזוב את גן השושנים 

ונסתפק בשושנה אחת, שאין דומה לה.

לא רוצה - לא תרנגולת ולא רובה, רוצה רק שושנה אחת

ורגליים בלי יבלות, שלא יוכלו לדרוך עלי.

אבל רבקתי, אילפתי חיבוק אחד, חיבוק שלא עוצר בדרך

לא נטפל לאף אחד אחר,

ורק אליך הוא יודע את הדרך ואליך הוא בא ועוטף אותך.

.

נוריתי יקירתי. נוריתי היחידה. 

לא-בסדר מצדי להגיב לך לפני שהגבתי 

לחברים שטרחו להגיב מוקדם יותר, אבל -

הו. הסיום. החיבוק שאילפת, והגיע אליי. 

תודה רבה-ענקית לך עליו, נוריתי. 

הנה החיבוק שלי, מנסה את דרכו אלייך

בין ולמרות גלי החום. אני מקווה שיגיע

יחד עם אהבתי לך.

שלך, כל עוד, <לב>

רבקה

---

.

אביה, אהובה. 

תודה רבה-גדולה לך!

המשך שבת נעימה ושבוע טוב ומיטיב, 

יקרה. <לב>

רבקה

---

אדרלמוסיה

השוררת ללא קצה אופק

כי כל אחד עם רובה ציד

את החלק בסיפור הנפלא הזה, את לוקחת כמשל למציאות העכשווית. השועל שלנו כאן בממשלה. התוהו ובוהו בנשיאת רובים, כל אחד והחלטתו שלו מתי להשתמש בו.  

.

גליתי יקירתי האהובה, 

הלוואי!!  הלוואי!!

אל תשכחי מה שהסברתי לך פעם:

השועל הוא מורה-הדרך של הנסיך הקטן.

הוא מלמד אותו ידידוּת, מה אמיתי, מה

חשוב באמת, מהי אחריותו כלפי אוהביו

ואהוביו.

לא השועל בממשלה אלא בריונים, כאלה

ש"סוחבים תרנגולות" , מחזיקים ברובה,

מאשימים את האחרים, ...

תודה רבה-רבה על ההזדמנות להעלות

שוב את השועל של הסיפור,

ושבוע טוב ומיטיב, גליתי יקירתי האהובה. 

שלך, <לב>

רבקה

---