צבעים

אור אחרון ירד על ההרים

כמו נבזזו יצירות האלוהים

בדמע אהבה כוזבת, אבודה

כמשיכת מכחול- חסרה

צבעים נמלטו-נסו אל החשיכה

יפי היום שחלף היה למשסה

מכחולי האלוהים נדונו לשכחה

הכחול היה לאפור- זעקי  אהובה

הסתיו לא פעם מכאיב עם חשיכה

היופי הבלתי נסבל , הדוקר , כאהבה החסרה

זו שכבר לא שייכת לחלומה

אכזר העין שראתה - ולא ראתה

הביטי אל האור, אל החלום

הצבעים עוד יחזרו לשיר אהבה

אנו נשב לקפה בשניים

אוחזים- ידיים

האהבה היא לא פעם, ציור ללא פנים

כמו ציפור הבונה קן בסופה.