בלונטיזית

השמש היוקדת חיממה אותי וגם כנראה כמה תאים מאובנים במוחי, כי לפתע הבזיק רעיון מבריק בראשי, רצתי לבית המרקחת הקרוב ורכשתי בלונד בייבי, מברשת צבע וכפפות חד פעמיות ואצתי רצתי לביתי לביצוע המשימה. לבשתי את הכפפות, ערבבתי את הצבע על פי הוראות היצרן והופ התחלתי במלאכת הצביעה. הסתובבתי עם העיסה החרדלית על ראשי כשליבי דופק מהתרגשות. לא יכולתי לחכות כבר. כעבור שעה, הייתי בלונדינית לכל דבר ורק נותר לי לחכות לבוקר. בלילה השעות הקטנות חלפו לאיטן ושנתי נדדה. קמתי תכופות מהמיטה ובכל פעם הוצאתי דבר מה אחר מהמקרר, כרסמתי מעט וחזרתי לנסות להירדם. כך חיסלתי שלוש פיצות ושני בורקסים, מחכה שיגיע הבוקר שכבר היה במרחק נגיעה.

בבוקר, לבשתי שמלת ערב שחורה ששימשה אותי לחתונה של אחותי, נעלתי נעלי עקב שחורות, אספתי את הבלונד לבננה מעוצבת על ערפי ויצאתי לדרכי. השעה הייתה שמונה וחצי, נכנסתי לבניין משרדים גבוה, היישר למשרדי ההנהלה של עורך הפטנטים, יואב שוורץ. לא עמדתי יותר מדקה וכל המבטים הופנו אליי. דקת דומיה אחת הספיקה ומר שוורץ בכבודו ובעצמו ניגש אליי וידו מושטת היתה קדימה לעברי. לחצתי את ידו וגייסתי את חיוכי המתוק ביותר שלי. הצגתי את עצמי כמועמדת לניהול המשרד. הוא הזמין אותי אל חדרו וביקש ממזכירתו שתכין לנו פעמיים קפה ותסגור אחריה את הדלת. התיישבתי מולו, צופה בפרצופו המחויך ושבע הרצון. שאלתי אם ברצונו לראות תעודה על לימודיי. הוא קם, הצית את המקטרת התקועה בפיו בתנועה זריזה והחל חג סביבי ובוחן את חזותי. שאלתי בשנית תוך כדי שאני מגישה לו את התעודות. הוא לקח אותן מידי והניח אותן על השולחן מבלי להציץ בהן. אין זה חשוב כלל, השיב, ושאף שאיפה עמוקה אל ריאותיו. תעודות הן פיסות נייר חסרות כל ערך ואין לי ספק שאת שתבצעי את המשימה על הצד הטוב ביותר. הפיצה שאכלתי בליל אמש איימה לפרוץ עכשיו החוצה היישר אל פרצופו המדושן עונג. אך הבלגתי וגייסתי שוב את חיוכי המתוק שלי. כשהסתיים הראיון והוא בישר לי שלא אצטרך לשוב ולבקר את הפקיד בשנית יצאתי אל הרחוב מהורהרת התגבשה אצלי החלטה שכבר ליום העבודה הראשון אופיע בצבע שערי הטבעי, שחור.