"הרוח שנגעה בצמותייך"

הרוח שנגעה בצמותייך

חשפה את הרוך שביופייך

השמש שסחפה אור עינייך

סבבה בין האהבות שבליבך

שוב לא הסיט מבט בדרך לכתך

צרור עלי כותרת זהרו לכבודך

האור שבחדרך כבה לפתע

ידענו שצחקת שם לבדך

עמדת יחידה כך בפתח

אולי יעבור הוא ברחובך

שוב לא האיר כוכב דאב לבבך

שעון האורלוגין נשמט מידיך

העלם שחלף מעל פנייך

ידע שאת סוערת ויפה

אל מול שדרות עצי הזית

נשק לשפתותיך הענוגה

שוב לא ישחיר האור אל

דרך חדרך צרור עלי

כותרת זהרו לכבודך