עדיין לא סוף

עדיין לא סוף / יודי מרטון

שביל הלבנה הטיל בי ספק בזריחה,

בוקר של יום הפציע והיה כי לא היה,

ואני משרעפי חלומות מבליח

ודומם.

ובעת ערב שהשמש ראתה בי עייפות,

ידעתי שזה קרוב,

ומאמצי הירח עלו על הגל

של הצלחה לטמיון.

רעבתי, שבעתי, עייפתי כרענן

כי חלמתי ומדמיון

של ידע הופתעתי.

כי בי הזכרון

של בריאה הנובעת מידע קיים

קדמוני וערום של אלוה

רדום.

קרן ראשונה פגעה במהירות של אור

בעין דוממת משכימה לשחר של יום,

ואני כבר יודע, כי זו היכולת

כמעט כמעט לזכור את הכל.

כי אמרתי: 

״אל תישן כך סתם, חשוב וסכם

דברי הימים לעכשיו,

ותראה, כן עכשיו, שהכל יתכן מהיום.״