חלום

חלום             כתב אלי פרץ

באחד הפעמים אמרת לי שאתה רואה,שבית חולים השיקומי כמוהו כמו 'קן הקוקייה' ואני הרהרתי לי ושאלתי את עצמי, מאיפה זה בא, מה הביא אותך לקבוע שבית החולים מזכיר לך את בית הקוקייה. עד כמה שאני זוכר, מהסרט שראיתי בנערותי, עסק הסרט בזוג מתבגרים שלא הצליח לעבור את משוכת השינויים הפיזיולוגים אשר חווה זוג צעיר. ויש ששינויים אלה גורמים גם לפגיעה נפשית חולפת. פגיעה נפשית אינה מחייבת אשפוז  בעקבותיה, אבל במקרה הזה אושפז הזוג. הזוג אושפז בבית חולים לחולי נפש ולא שיקום לחולים לאחר אירוע מוחי.

אינני נוירולוג, גם אינני מתיימר להיות, אין בי הכישרון לאבחן מה גודל הפגיעה המוחית שעברת, אבל עצם העובדה שאנחנו מסוגלים לנהל שיחה, שאתה מצליח לספר לי בדיחות טבולות בהומור שחור הגורם לי לצחוק עד דמעות, ועוד לספר לי דבר אחד או שניים על מאווייך ,על שאיפותיך, על כמה שאתה רוצה לשוב להיות איציק דותן של לפני האירוע, לחזור לאיילת השחר, לשבת שוב מאחורי ההגה של המיניבוס ולהסיע את צוות הצילומים של ערוץ 2 ומאוד רוצה היית שוב להסיע את אחייך שמגיעים מלוס אנג'לס לביקור מולדת, לראות את אושרם של האחים, של האחיינים, של האחייניות ולהרגיש שוב עד כמה אתה חיוני וכמה מוערך וכמובן לחזור להיות איציק דותן שלא השתנה. אם לא תשתנה המוטיבציה הזאת, אם תמיד תשמור על כזו  אופטימיות, רק אז הכל יחזור לקדמותו, וגם איציק יחזור. כל היכולות האלו שיש בך מוכיחות שרק בך יש את הכח להשתקם.

אמרת לי שהאחים שלך הבטיחו להעמיד אותך על הרגליים, הבטיחו כי ביום שכף רגלם תדרוך על אדמת ישראל, יופיעו הם אצלך ויהפכו עולמות כדי להחזיר את איציק דותן להגה ועוד הוספת, שיש לך אחיינית שגמרה אומר, בכוח אהבתה אליך, היא תגרום לך להבריא.ולהחזיר את הדוד, שהיא מכירה, שיחזור ויצחיק אותה כמו שהיית מצחיק בביקורי מולדת קודמים.

באחד הפעמים שישבנו על כוס קפה ועוגה, סיפרת לי אנקדוטה על רופא נוירולוג שהופיע במחלקה ואתה, שכלכך רצית להיאחז בכל שביב של תקווה,פנית אליו לבקש ממנו סוג של אבחנה, במיוחד לאחר שהבנת שרופא זה משמש כמנהל מחלקה נוירולוגית בבית חולים בילינסון , הרופא נענה לבקשה, לאחר מספר שאלות ונגיעות שונות בגופך ובהיסח הדעת גרד הרופא את זיפי זקנו והסיט את הכיפה הברסלבית שעל ראשו, רכן מעט, הניח את כף ידו על כתפך ושאל חרישית ,"מה דעתך להניח תפילין?". כאשר שמעתי את הסיפור, פרצתי בצחוק משוחרר, אבל, מיד גם הבנתי מאיפה באה ההשוואה של בית החולים הזה לקן הקוקייה.

עמוס עוז מספר בספרו 'אהבה וחושך'  שבילדותו לקה במחלת האנגינה ורופא הגיע לביתו, לאחר בדיקה מקיפה, נגיעה במצח ולחיצה קלה בחזהו, ישב הרופא וכתב לו מרשם וגם הוסיף שהוא רושם לו מרשם שבלילה יחלום חלום שהוא כבר בריא. אני לא רופא ולעולם לא חשבתי להיות. אבל, לרשום לך מרשם מעין זה אני מוכן לזייף תמיד.   הריני רושם לך מרשם שתחלום בלילה, בשנתך, שאתה בריא לחלוטין ואוסיף שבבוקר תגלה שהחלום התגשם.