את העולם כבר לא אשנה

את העולם כבר לא אשנה, יש להניח

הוא קר וחסר הומור, זר ומנוכר

ואריק כבר איננו והיכן וליד מי אשב

וקולו יזמר באזני הלאות פיוטים וזמירות

על ימים רחוקים מפעם שכה אהבתי.

את גם אינך מוכנה שאפרוט  את לבי

למעות קטנות ורגשניות. אין לך זמן.

את ממהרת למסע ריגושים משלך ,

ולא אני הוא זה שיצייד אותך בליפסטיק

האדום – תמורת חלומת מפעם שלא יתגשמו לעולם.

גם שפתייך אינן אלה שאליהן התגעגעתי, את

הלא יודעת את סוד הדרך בה הייתי מנגב את

הסדקים העצובים הניבטים אלי מעורך

שידע ימי לחות וגשם טובים יותר.גם אותי.

וכעת - חכי לי ואבוא.