השכונה ליד הבית

השכונה ליד הבית שלי היתה כביש ובתים

וכל מיני סמטאות קטנות ודחוסות  -

שאל תוכן חלמו אנשים

על ימים שאולי יהיו פעם –

ובהן הלכתי גם אני.

השכונה ליד הבית

היתה יצירה גדולה ומתהווה

של המון אנשים קטנים

שניקוו בלבי כפלגי מים

של זכרונות, של געגועים –

ושל עוני ודלות אותם הייתי מעדיף –

לשכוח.

אבל במבט של כל כך הרבה שנים

ריח העמבה והמרק התימני מתנשם בתוכי

והמגרש של גרונדמן , ברה ומהלל

צובע את לבי בירוק של דשא

וכתום זוהר של יציעים גועשים

ועמוק עמוק, הכי עמוק בלב

עדיין מתנגן בי קולו של –

הזמיר משכונת התקווה

שפרש כנפיו אל שמי התכלת

קצת יותר מדי –

מוקדם.