סביונים

  סביונים

סביונים מתמהמהים בניגונם 
את שמי הסתיו המתגבר 
על גבול שיוויון
כי גם הזקינו הם 
במהלך עונת הקיץ

צרור גרגרי עזות מצחם
צברו בשתיקתם המלבינה

ואם אני לוקט 
מחרוזת של פרחי לבנט
ומפריח עלעלי זכרונותי ברוח
אזי שולח את ליבם אל על
למען אנביט את מבטם
בארץ לא זרועה 

כי עת לזרוע 
ועת להביט בעומס יצירה
ועת לאחוז בגלעיני שירה
אותם אנצור כאותיות פורחות

מילותי כבר ישרשו 
בבשר אחר
בזמן הווה
נותר לי רק לנדוד כציפורים
ולקוות לעוד עונה