קול האדם

קול האדם

הוא נשמע מקצותיו של ים אפל

שהשמש פסח על רום נחשוליו

וגואה הוא הקול בנהייה רמה

מסיפון ללא צי, ללא אי, ללא בית

ידלג חרישית על צוקים וטרשים

וינחת אל חולות המדבר הפראי

בין נחשול לאחיו יתעצב אף יותר

לא ברק ולא רעם יסעירו רוחו

כי ניצב הוא גאה ככוכב לפני שחר

יתמשך כהמיית הגלים עד החוף

וינסוק במרחק אל הרים נידחים

אך הקרקע קרה ודוממת נותרה

אך הסיט נהרות ויישר הדורים

לא עצר אף לדק במעופו המרהיב

והשמש ושלל כוכביה ממעל

שועטים במרוצה בעקבות בשורתו

ואדמת אומה לא זעה, מאומה לא חשה

נטועה ושותקת כאילן בחצרו

את כל הגיא תר כבר לבטח

אל דורות בני דורות השיט בת-קולו

ונישא על כנפי הרוחות והים

אל איים זהובים עטורים תשבחות

אם יושב ולו קול חרש יתעלם ונכלם

כי עדנה ונועם מגניו הדלים

יזדחל בין כוכים בהמייתו הצרה

אל מחשכי עולמנו יישא עולמו

עוד קרבה השעה למשמע קול והד

והקול מתבושש על ארצות העמים

רק מעט עוד נותר עד נחרץ הגורל

והקול לא מתיר-לא פה, לא עפעף

בא היום הקובע לזך או למר

וביקשו האוזניים משמע קול ערב

וניגש כל הקול בגאון ועצמה

ופגש בדרכו שני שומרים שוטרי חרש

וישאל הוא לשמם או דרכם או אחרת

אז שלפו נשקיהם ונגוז החלום

---כל הזכויות שמורות לוולטר ארואה---