שונים

ראיתי דברים,

שונה מהשאר.

את הים שקוף,

ולא כחול.

את המנגינות-כמילים,

ולא כתווים.

את האוכל-משקה,

ולא כדבר הנאכל.

את האש החמה-

הרגשתי כקרה,

ואפילו בלי להיכוות.

אנשים אומרים לי-

שנולדתי בטעות,

ואפילו שנראית אני כמו כולם,

אני שונה.

משהו מעין-

טעות של הטבע.

וההורים ניסו לעודד,

אבל את הדבר-

כבר אי אפשר היה להעלים.

אני שונה.

רציתי לברוח.

שלא יגידו לי כל הזמן,

שלא יזמזמו המילים באוזני-

טעות,

טעות של הטבע.

וחשבתי לעבור מכאן,

על-ידי קפיצה אחת.

אבל רצו אחרת,

ממשכבי לא משתי.

ושם אלוקים חבקני,

ואמר לי,

במבט עצוב.

"אותי לא רצו לקבל,

וגם לא את בתי.

את השונה אינם יודעים לקבל.

את השונה-

שאני אוהב מכל.

את השונים,

את אהובי-

אשמור אצלי."

אמר,

וחבקני.

ואני,

לעולם של "שונים"

הובאתי.

(כ"א אב תשס"ה)